דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף עו

עמוד ב

רש"י ד"ה אוכלים כו'. למאכל אדם:
מהלשון ברש"י - למאכל אדם – נראה לומר שכוונת רש"י שמדובר על דברים שראוים למאכל אדם ולאו דוקה שיועדו ממש לאכילה.

רש"י ד"ה בלוסה. מעורבת בסובנה ובמורסנה הלכך לחם הארץ קרינן ביה ומיהו לענין שבת מידי דחשיב בעינן וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו:
נראה לדייק ברש"י מהלשון וסתמייהו דהני לאו אוכל נינהו, שמדובר לא באופן שהם כבר לחם המוכן לאכילה, שאף שהוא מיועד לעניים הרי שהוא כבר מאכל ונחשב לדבר חשוב ויצטרפו הסובין לשיעור המחייב, אבל כשהם סתמייהו = עדיין לא לחם או אפילו עדיין לא נעשו עיסה, באופן זה אינם מצטרפין לשיעור.

הדרן עלך פרק כלל גדול וסלקינן בתיבה האחרונה - בקערה - ומסלקין הקערה ומוזגים את הכוס – ופותחים בהמוציא יין למזיגת הכוס – כוס של ברכה אחרונה

רש"י ד"ה ברביעית. ביצה ומחצה רביעית הלוג:
רש"י מביא כאן שיעור נוסף לגודל רביעית - בשיעור נפח של ביצה ומחצה, ומקדים לפרש את מידת הנפח הזו לפני שמפרש רביעית שהיא - רביעית הלוג (ובמסכת ברכות י"ד ע"א רש"י ד"ה רביעתא. רביעית הלוג: וכן בפעמים נוספות כותב רש"י רביעית הלוג בלבד), ונראה שרצה להוסיף שלא נהפוך את מידת רביעית הלוג של יין למשקלו הסגולי שיהיה נפק"מ לשמן ולשאר משקים שכל אחד משקלו שונה משא"כ מידת הנפח שווה בכולם לביצה וחצי.

רש"י ד"ה כוס של ברכה. ברכת המזון שהצריכו חכמים ליפותו כדאמרי' בברכות (דף נא.) עיטור ועיטוף הדחה ושטיפה חי ומלא:
רש"י מביא כאן ששה דברים מתוך עשרה דברים שנאמרו שם בגמרא - תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא עיטור ועיטוף נוטלו בשתי ידיו ונותנו בימין ומגביהו מן הקרקע טפח ונותן עיניו בו ויש אומרים אף משגרו במתנה לאנשי ביתו  ונראה שרש"י נקט את ששת הדברים שגורמים לכוס להיקרא כוס יפה, שהם מיפים את הכוס, מה שאין כן ארבעת הדברים הנוספים כמו שמובא שם בהמשך הגמרא פירושם, שהם הדברים הצריכים לעשות בזמן מסוים בכוס, ולא כל הזמן.