אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"כוס של ברכה"
כוס חד פעמית - הראויה היא לקידוש?
שבת עו ע"ב
המצאת ה'חד-פעמי' זימנה שאלות רבות לשולחנם של פוסקי דורנו ביובל האחרון. כך דנו בעבר במדור זה בהרחבה סביב נידונן של תבניות חד פעמיות אם חייבות בטבילה ("אוצרות הדף היומי, חיי שרה התשע"א) וכן עוד נידונים רבים בענין.
כך היא השאלה המפורסמת הנוגעת הלכה למעשה במקרים רבים בהם עורכים קידושא רבה בשבתות במקומות שונים ואין בנמצא גביע, מלבד כוס חד פעמית וכעת תאבים הכל לדעת אם ניתן להשתמש בה לקידוש, או שמא יש להדר ולחזר אחר כוס חשובה יותר.
מרן הגאון רבי משה פיינשטיין שנדרש לשאלה זו כבר לפני קרוב ליובל שנים (שו"ת "אגרות משה" אורח חיים ג, לט) משיב שם לשואל כי אכן השמועה המפורסמת משמו שאסר זאת - נכונה. ובפסק ההלכה שלו הרי הוא מסתמך על דברי התוספות בסוגייתנו (ד"ה כדי) בשם בני נרבונא המבארים שמעלת 'חי' שנאמרה לגבי כוס של ברכה כוונתה לא שהיין יהא חי (ולא מזוג) אלא שהכוס תהא בבחינת 'חי' והיינו כוס שלמה ולא פגומה.
דברים של בני נרבונא נפסקו להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים קפג, ג) והמגן אברהם מביא שם (ה) שאפילו אם הכוס עצמה שלמה ומה שנשבר הוא רק הבסיס שלמטה, גם כן פסולה לברכה. ולפי שכל מה שמעכב בכוס של ברכה מעכב בכוס של קידוש - הרי שהוא הדין. ולפיכך כיון שאנו רואים שצריך כוס חשוב "ורואה אני שכוס של נייר שהוא רק לשעה על פעם זה לבד הוא עוד גרוע דאין לו שום חשיבות שודאי אינו ראוי לברכת המזון ולקידוש. אך כשליכא כוס אחר אולי יש להקל".
בערוב ימיו נדרש לשאלה זו, גם גאב"ד ירושלים מרן הגאון רבי יצחק יעקב ווייס (שו"ת מנחת יצחק י, כג) ובדבריו הוא מצטט את דברי האגרות משה, כשהוא מאריך בין היתר לדון אם אכן אפשר להקל במקום שאין לו כוס אחרת או לא (יש חילוקי דעות בין הפוסקים לגבי המעלות השונות בכוס של ברכה - במקרה שאין כוס אלא פגומה וכדו', אם יש לחזר אחר כוס אחרת או לא. לדברי המנחת יצחק כוס חד פעמית גרועה אף מכוס רגילה הפגומה). ולנידון שאלתנו הרי הוא מסכים עם עצם הפסק של האגרות משה - שכוס חד פעמית אכן פסולה לקידוש אבל לא מטעמו של האגרות משה שנחשבת ככוס פגומה, אלא משום שכלי חד פעמי אינו נחשב כלל לכלי (שזוהי סיבה להקל בנידון המוזכר למעלה - טבילת כלים כאלו).
והוא מביא עוד שכן ראה בשם הגה"ק רבי יואל מסאטמאר שנהג והורה שלא לקדש בכוס של נייר משום שכלל אינה נחשבת לכוס. וכן הביא הגאון רבי שרגא שנייבאלג בשו"ת "שרגא המאיר" (א, נה) בשם הגה"ק מסאטמאר שאמר לו שאין לקדש בכוס של נייר שאינה נחשבת לכלי משום שלאחר השתיה זורקים אותה
*
אמנם, מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א רוח אחרת עימו (קובץ "בית הלל" לא), והוא מביא שורה של פוסקי דורנו הסבורים שיש מקום להקל. כך למשל הגאון רבי משה שטערן אב"ד דעברצין (שו"ת "באר משה" ג, נה) הסבור שכיון שהכוס נעשתה לשתיה אין סיבה לפסול אותה, וכן מביא בנוגע לשמועה בשם הגה"ק מסאטמאר ששאל "מרבנים מובהקים היודעים מכל דרכי הגאון ובכל הליכותיו בקדושה ואמרו שמעולם לא שמעו מפה קדשו שהיה מקפיד על כך. ונראה שלהלכה למעשה לא הייתה הסכמתו לאסור לקדש עליו אלא רק מפני כבוד ברכת הקידוש ראוי שלא לקדש בכלי כזה". כן מביא את דעת הגאון רבי אליעזר יהודה וולדנברג ("ציץ אליעזר" יב, כג) שכוסות נייר אלו כיון שראויות להתקיים, ומצד עצמן ראויות לשימוש חוזר ונשנה, הרי שלא אכפת לנו בכך שאין נזהרים לקיימן ולכן כשרות לקידוש, הבדלה ונטילת ידים. ומרן הגר"ע חותם בדבריו שגם דעתו מסכמת להקל "ומיהו משום 'זה א-לי ואנווהו' ראוי להדר לקדש על כוס של כסף וכיוצא בזה".
(בשולי הדברים: עמא דבר במקרה שאין כוס לקידוש או כלי לנטילת ידיים, לקחת שתי כוסות חד פעמיות ומנמקים זאת בשם גדולי הפוסקים שבכך יש להן יותר חשיבות. בתשובות גדולי דורנו לא מצאנו לכך מקור, ונודה למי שימציאו לידינו)
