מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
מעשה בחסיד אחד
שבת קכז ע"ב
רפי"ח דף קכז: ת"ר מעשה בחסיד אחד וכו', וכה"ג בברכות רפ"ג (יח:), ושם לקמן (לב:) דמעשה "בחסיד אחד", וכן לקמן (קנ:), ובב"ק פ"ז (פ.), ושם לקמן פ"ט (קג:), וכעי"ז שם (נ.) ומצאו חסיד אחד וכו' ע"ש. ויעו"ש בב"ק פ"ט ובתמורה (טו:) שכ' דכל היכא דאמרי' מעשה בחסיד א' היינו ר' יהודה בן בבא או ר"י ברבי אילעאי ע"ש, וכן הביאו רש"י הכא לזה. ויעו"ש בברכות רפ"ג בח"א מהרש"א שכ' דהתם הוי ר"י בר אילעאי שהיה עני וכו' יעו"ש. ועתוס' בפ"ק דר"ה (טז.) ד"ה בפסח וכו' שכ' "דשמא" אזיל כר' יהודה וכו' יעו"ש, אך צ"ע מ"ט לא פי' כן בפשיטות. וגבי העובדא בפ"ז דב"ק כ' בתוספתא (פ"ח ה"ד) דהיה ר"י בן בבא שהיה לו עז וכו', וכ"כ בירושלמי בסוטה (פ"ט ה"י) דהאי עובדא היה עם ריב"ב יעו"ש, ובפני משה. וכ"כ בשיטמ"ק שם בשם "הגאון" ע"ש.
אולם צ"ע מ"ט הביא רש"י לזה דהיינו ר"י בן בבא וכו' רק הכא ולא הביאו אף ברפ"ג דברכות שם, ולקמן שם בפ"ה, והכא בשבת לקמן פכ"ג, ומה ראה להביאו דוקא הכא. ומצאתי ב"חנוכת התורה" להרבי ר' העשיל ז"ל בליקוטים על מאמרי חז"ל (באות קצו') שעמד ג"כ בזה, דכ' בזה"ל, וקשה אמאי לא פי' כן רש"י ז"ל במס' ברכות (יח:) וכו', ובדף (לב:) מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל וכו' ושם לא פירש"י ז"ל כלום. וי"ל דהיה ק' ליה הא קי"ל בברכות (כב.) דבעל קרי מותר בד"ת, א"כ למה הוצרך לטבול, לכך פירש"י שהחסיד היה ר"י ב"ר אלעאי שהוא סתם ר' יהודה והוא ס"ל בברכות שם דבעל קרי אסור בד"ת, משום הכי לשיטתו הוצרך לטבול, עכ"ל רבי העשיל ז"ל.
אולם עדיין יל"ע דשמא היה ר' יהודה בן בבא ולא ר"י ב"ר אילעאי. אכן י"ל דקושיא עכ"פ ליכא מ"ט טבל, דאכתי איכא למימר דהיה ר"י בר"א ולא בן בבא. אולם בלאו הכי י"ל דלק"מ מ"ט "טבל" לד"ת, דהא כ' בגמ' שם דאעפ"כ כל המחמיר על עצמו לטבול מאריכין לו ימיו ושנותיו וא"כ אי"צ לומר דהיה דוקא ר"י ב"ר אילעאי, דאפי' אי ס"ל שביטלוהו מ"מ ראוי להחמיר בה, וא"כ לא מוכח כלל דהוי ר"י בר"א, וכן לק"מ מ"ט טבל דמ"מ הוי "מעלה" וכו', וצ"ע החה"ת. וכן עדיין יל"ע ברש"י.
ועוד יל"ע בזה, דיעו"ש בברכות (כב:) דת"ר בעל קרי שנתנו עליו ט' קבין מים טהור, בד"א לעצמו אבל לאחרים מ' סאה [ופירש"י לעסוק בתורה לעצמו, אבל ללמד לאחרים מ' סאה], ר"י אומר מ' סאה מ"מ וכו', ולית הלכתא כוותיה, ופירש"י דכי היכי דלעצמו בנתינה לאחרים נמי בנתינה, א"נ דקי"ל כר"י בן בתירא, עכ"ל. וכ"כ תוס' שם ע"ש. וא"כ הניחא לפי' ב' דרש"י דמסקנת הגמ' דקי"ל כר"י בן בתירא אכן יל"פ כנ"ל דהוק' לרש"י מ"ט אכן טבל אותו "חסיד", אולם לפי' א' דמסקנת הגמ' רק שאי"צ לטבול בארבעים סאה אלא מספיק נתינה דתשעה קבין ואפי' בשביל ללמד תורה לאחרים, א"כ לק"מ מ"ט "טבל" אותו חסיד בשבת שם, די"ל דהיה יותר קל בשבילו "לטבול" מאשר "נתינה" דט' קבין, דעד כמה שצריך עכ"פ נתינה א"כ היה ניח"ל יותר לטבול, וא"כ לפירוש זה לא הוצרך רש"י כלל לפ' דה"ט שטבל מדהיה ר"י ב"ר אילעאי דס"ל שצריך "טבילה", דאף שאר אינשי צריכים עכ"פ נתינה וכו', ויל"ע בזה. אכן צ"ל דע"כ דרש"י הכא בשבת ס"ל כפ"ב דרש"י הנ"ל ולכן הוק' לו מ"ט טבל וכו', ודו"ק.
