טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאני – צרפגית התאנה
"אמר רבי יהודה: מקק דסיפרי, תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאני, והה דרימוני כולהו סכנתא. ההוא תלמידא דהוה יתיב קמיה דרבי יוחנן, הוה קאכיל תאיני, אמר ליה: רבי, קוצין יש בתאנים? אמר ליה: קטליה פה לדין" (שבת, צ ע"א).
פירוש: שנינו במשנה את שיעור הוצאתם של רקבובית הספרים שנעשתה כתוצאה ממֶקֶק סְפָרִים וּמֶקֶק מִטְפַּחַת. אָמַר ר' יְהוּדָה: מיני החרקים הללו, מְקָק דְּסִיפְרֵי [של ספרים], וכן החרק הקרוי תְּכָךְ דְּשִׁירָאֵי [של משי], וְאִילָא דְּעִינְבֵי [של ענבים], וּפֶה דִּתְאֵנֵי [של תאנים], וְהָה דְּרִימּוֹנֵי [של רימונים] כּוּלְּהוּ סַכַּנְתָּא [כולם סכנה] לבולע אותם. וכעין זה מסופר: הַהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ [תלמיד אחד שהיה יושב לפני] ר' יוֹחָנָן, הֲוָה קָאָכֵיל תְּאֵינֵי [והיה אוכל תאנים]. אָמַר לֵיהּ [לו] אותו תלמיד לר' יוחנן: רַבִּי, וכי קוֹצִין (קוצים) יֵשׁ בַּתְּאֵנִים? אָמַר לֵיהּ [לו] ר' יוחנן: קְטַלֵיהּ [הרגוֹ] פֶּה לְדֵין [את זה], שהתולעת שהיתה בתאנה מנקבת עתה את גרונו של אותו תלמיד (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: צרפגית התאנה שם באנגלית: Fig Wasp שם מדעי: Blastophaga psenes
שם נרדף במקורות: פה
הנושא המרכזי: לזיהוי "פה דתאני".
לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.
רב יהודה מנה כמה מיני חרקים שסכנה לבולעם ומפירוש רש"י נוכל להסיק שהכוונה לשלב הזחל של מיני חרקים אלו משום שהוא מכנה אותם בשם "תולעת": "מקק דסיפרי תכך דשיראי - כל אלו תולעין הן שבכל מין ומין, וחלוקין בשמותיהם, תכך איילא פה הה. כולהו סכנתא - לאוכלן. קוצים יש בתאנים - היה תולעת יושב ונוקב בגרונו, ודומה שהוא קוץ. קטליה פה לדין - הרגו פה לדין". זיהוי המינים שאותם מנה רב יהודה קשה משום שאין בידינו תאורים נוספים אך מוכרים מינים שבשלב הזחל אכן ניזונים מהחומרים או הפירות בקבוצה זו. רב יהודה לא פירש מה הסכנה בבליעת זחלי חרקים אלו אך מהספור על תלמידו של רבי יוחנן נוכל ללמוד לפחות על החרק הנמצא בתאנה. בשורות הבאות אני רוצה להציע אפשרות לזיהוי ה"פה" תוך ידיעה ברורה שייתכן והכוונה למין אחר שאיננו מוכר לנו. כדאי לתת את הדעת לכך שאותו מזיק והסכנה באכילת תאנים לא מוזכרים פעמים נוספות בספרות חז"ל, למרות היותה מאכל נפוץ ביותר. ייתכן אם כן שאין מדובר בסכנה ממשית או שהתופעה נדירה ביותר.
מתוך הסוגיה עולים שני מאפיינים ברורים של ה"פה" והם: א. מחזור חייו מתנהל בתוך תאנה. ב. הוא מסוגל לגרום לתחושת עקיצה ("קוצין יש בתאנה"). המועמד היחיד שאותו ניתן להציע על פי הידוע לנו היום הוא צרעה זעירה שגודלה מילימטרים ספורים הנקראת צרפגית התאנה. צרפגית התאנה מנהלת את כל מחזור חייה בתוך פגת התאנה ולזכרים חסרי הכנפיים מראה של "תולעת". בעזרת גפי הפה שלהם הם מנקבים פתח בקיר הפגה על מנת לאפשר לנקבות לצאת לאוויר העולם אך ייתכן ובעזרתם הם עלולים לנקב את עור הגרון. בפגה נגועה בצרפגיות בוקעים באופן סימולטני עשרות רבות של זכרים העלולים לגרום לתחושה של עקיצות. ניקוב עור הגרון עלול לגרום לזיהום או אולי לתגובה אלרגית חריפה. באופן דומה ניתן להסביר את הסכנה בבליעת צרעה (עבודה זרה, יב ע"ב) (ראו במאמר "רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא" /DYItemDetails.aspx?itemId=28435. אפשרות נוספת לתחושת עקיצה היא אכילת פגות תאנה לאחר בקיעת הנקבות מהשחלות לפני שהן מתעופפות החוצה דרך פתח הפגה. לנקבות יש צינור הטלה ארוך המשמש להחדרת ביציהן לתוך שחלות הפגה אליה הן נכנסות אך ייתכן וצינור זה עלול לגרום לתחושת עקיצה במיוחד עקב אכילת מספר רב של צרעות בעת ובעונה אחת.
בתקופתנו אנו לא מוצאים, בדרך כלל, צרפגיות בתאנים הגדלות בארץ ישראל משום שכיום מגדלים בה זנים פרתנוקרפיים (הפגות מתפתחות ללא האבקה על ידי הצרעות) ואין צורך בנוכחות "עצי זכר" שבהם הן מתפתחות. פה ושם ניתן לצפות בצרפגיות התאנה בעצי בר במקומות נידחים. ייתכן ובזנים שהיו קיימים בעת העתיקה התפתחות פגות התאנה הייתה תלוייה לחלוטין בהאבקה על ידי הצרפגיות בדומה לזנים הקיימים היום בטורקיה וקליפורניה ולכן הן היו שכיחות יותר.
מתוך הסוגיה עולים שני מאפיינים ברורים של ה"פה" והם: א. מחזור חייו מתנהל בתוך תאנה. ב. הוא מסוגל לגרום לתחושת עקיצה ("קוצין יש בתאנה"). המועמד היחיד שאותו ניתן להציע על פי הידוע לנו היום הוא צרעה זעירה שגודלה מילימטרים ספורים הנקראת צרפגית התאנה. צרפגית התאנה מנהלת את כל מחזור חייה בתוך פגת התאנה ולזכרים חסרי הכנפיים מראה של "תולעת". בעזרת גפי הפה שלהם הם מנקבים פתח בקיר הפגה על מנת לאפשר לנקבות לצאת לאוויר העולם אך ייתכן ובעזרתם הם עלולים לנקב את עור הגרון. בפגה נגועה בצרפגיות בוקעים באופן סימולטני עשרות רבות של זכרים העלולים לגרום לתחושה של עקיצות. ניקוב עור הגרון עלול לגרום לזיהום (1). או אולי לתגובה אלרגית חריפה. באופן דומה ניתן להסביר את הסכנה בבליעת צרעה (עבודה זרה, יב ע"ב) (ראו במאמר "רעות שנעשות צרות זו לזו, כגון זיבורא ועקרבא". אפשרות נוספת לתחושת עקיצה היא אכילת פגות תאנה לאחר בקיעת הנקבות מהשחלות לפני שהן מתעופפות החוצה דרך פתח הפגה. לנקבות יש צינור הטלה ארוך (תמונות 3-4) המשמש להחדרת ביציהן לתוך שחלות הפגה אליה הן נכנסות אך ייתכן וצינור זה עלול לגרום לתחושת עקיצה במיוחד עקב אכילת מספר רב של צרעות בעת ובעונה אחת. תמונות 3-4 הן של הצרעה סיקופגה הנטפלת לפגות השקמה אך לאור כך שהיא דומה במידה רבה לצרפגית התאנה ובהעדר תמונות של האחרונה הסתפקתי בתמונותיה.
בתקופתנו אנו לא מוצאים, בדרך כלל, צרפגיות בתאנים הגדלות בארץ ישראל משום שכיום מגדלים בה זנים פרתנוקרפיים (הפגות מתפתחות ללא האבקה על ידי הצרעות) ואין צורך בנוכחות "עצי זכר" שבהם הן מתפתחות. פה ושם ניתן לצפות בצרפגיות התאנה בעצי בר במקומות נידחים. ייתכן ובזנים שהיו קיימים בעת העתיקה התפתחות פגות התאנה הייתה תלוייה לחלוטין בהאבקה על ידי הצרפגיות בדומה לזנים הקיימים היום בטורקיה וקליפורניה ולכן הן היו שכיחות יותר.
הרחבה
הפגה
החלק הנאכל בתאנה הוא ה"פגה" שמבחינה בוטנית איננה פרי אמיתי. בדומה לכל הפיקוסים הפגה היא תפרחת (צבר של פרחים רבים) שעשויה ממצעית נושאת פרחים. מצעית זו התקערה ונסגרה לכדור שבתוכו כלואים מאות פרחים זכריים ונקביים. בראש הפגה נשאר פתח קטן, סגור בקשקשים רעופים שנקרא "פי-הפגה" (אוסטיול ostiole) דרכו עשויה לחדור הצרעה המאביקה (להלן). מבנה הפגה דומה באופן עקרוני ל"פרי" תות העץ השייך אף הוא לאותה משפחה. פרי התות בנוי ממצעית שעליה ממוקמים פרחים רבים ההופכים בסופו של התהליך לפרי מורכב (תמונה 1). עיקר החלק הנאכל בתות הוא המצעית. בפגת התאנה קיים מבנה דומה אלא שבניגוד לתות שבו הפרחים מופנים כלפי חוץ הרי שבפגת התאנה המצעית קעורה והפרחים פונים למרכז החלל (תמונה 2). מצב זה שבו הפרחים סגורים בתוך חלל הפגה מהווה בעיה משום שיש צורך באמצעי מיוחד על מנת לבצע האבקה ואכן בטבע ההפריה מתבצעת על ידי צרעה זעירה בגודל של כ- 2 מ"מ הנקראת צרפגית התאנה (blastophaga psenes) המקיימת סימביוזה עם התאנה. מעניין לציין שלכל מין של פיקוס יש צרעה ספציפית משלו אשר מפרה את הפגות שלו ורק שלו. קיימים גם מינים טפילים שאינם מפרים את הפגות ומנצלים אותן להטלת ביציהם. בתמונות 3-4 מוצגת הצרעה סיקופאגה הטפילה של פגות השקמה. בקצה בטנה ניתן לראות את צינור ההטלה הארוך המאפשר לה להטיל את ביציה בכל השחלות של פגת השקמה.
 |
|
 |
תמונה 1. תפרחת תות עץ
|
|
תמונה 2. פגת תאנה בשלב מוקדם
צילמה: תהילה רענן |
תמונה 3. פגת שקמה מלאה בעשרות פרטים של הצרעה הטפילה סיקופגה
תמונה 4. הצרעה סיקופאגה (טפילת פגות השקמה) צילם: ידידיה מנדלבאום
עצי זכר ועצי נקבה
לפני שנפנה לעסוק בקשר שבין הפגות והצרפגית נתאר את טיפוסי עצי התאנה שאנו פוגשים. התאנה היא עץ דו-ביתי. מבחינים בעצים נקביים, שאת פריים אנו אוכלים, ובעצים זכריים, שפריים יבש, ספוגי ואינם ראויים למאכל. הגדרת התאנה כעץ דו-ביתי כרוכה בהסתייגות משום שלמעשה בכל פגה יש גם פרחים זכריים (כשליש ממספר הפרחים) וגם פרחים נקביים (הפרחים הזכריים מרוכזים בסמוך לפי הפגה ואילו הפרחים הנקביים מרוכזים בחלקה התחתון) ולכן נכון יותר להגדירה כעץ חד-ביתי. בסך-הכל יכולים להימצא בפגה עד כ - 220 פרחי זכר בעלי 3-5 אבקנים המייצרים אבקה רבה. הסיבה להגדרת התאנה כעץ דו-ביתי נובעת מהעובדה שמבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"זכריים" שונה ממבנה הפרחים הנקביים בעצים ה"נקביים" ולכן הם אינם מואבקים. הדבר גורם לכך שעצי הזכר אינם מייצרים זרעי תאנה אלא מהווים "מדגרה" לגידול צאצאי הצרעה (הפירוט יופיע להלן). הפרחים הנקביים בשני סוגי העצים מקדימים "לפרוח" לפני הפרחים הזכריים דבר החיוני למחזור החיים המשותף לצרעות ולפגות.
תאני גן ותאני בור
התאנים התרבותיות הנקראות "תאני גן", נשתלות במכוון על ידי האדם בשטחי עיבוד. עצים אלו, רובם ככולם עצים נקביים שהאדם טיפח במשך דורות רבים, והם מצטיינים בזנים רבים ובפירות איכותיים. כדי לשמור על אחידות הזנים, מרבים אותם אך ורק ברבייה אל-מינית (וגטטיבית), על-ידי ייחורים והרכבות. זני התאנה בארץ ישראל הם פרתנוקרפיים (אינם זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות) ולכן אין נהוג לגדל בארץ תאנים זכריות ואין מוצאים אותן בין "תאני הגן". בשטחים נטושים מצויות "תאני בור". עצים אלו, רובם פליטי תרבות שנבטו מזרעים. מסיבה זו, עצים אלו שונים מאד מהוריהם ונושאים בדרך כלל פירות בעלי איכות ירודה. לרמה הירודה של פירות אלו תורמים גם דלות הקרקע וחוסר העיבוד החקלאי. בין תאני הבור כמחצית העצים הם זכריים בעלי פירות שאינם ראויים למאכל אדם ומחצית עצים נקביים. תאני בור אלו, הנובטים בשטחים מעובדים נעקרים או מורכבים על ידי החקלאים ולכן מוצאים אותן בעיקר במקומות נטושים.
תפקיד הצרפגית
הצרפגיות הן צרעות שבהן קיימת דו פרצופיות זוויגית קיצונית. הזכרים חסרי כנפיים וכל תפקידם הוא להפרות את הנקבות המתפתחות בתוך שחלות הפרחים הנקביים של הפגה. לעומתם הרי שהנקבות הן בעלות כנפיים ולאחר ההפריה הן יוצאות מתוך השחלות שבתוכן התפתחו, חולפות על פני הפרחים הזכריים של הפגה וקולטות מהם גרגירי אבקה. כאשר גרגירי האבקה על פני גופן הן יוצאות מחוץ לפגה ומתעופפות לדרכן. הצרפגיות נמשכות לריחות המופרשים על ידי פגות בשלב המתאים וחודרות לתוכן על מנת להטיל ביצים. תוך כדי החדירה לתוך הפגה נפגעות כנפיהן והן נשארות בדרך כלל עד סוף חייהן בפגה.
תפקיד עצי הזכר ועצי הנקבה
כאמור, הן בעצי הזכר והן בעצי הנקבה רוב הפרחים הם נקביים אלא שהם שונים במבנם. עמודי העלי בפרחים הנקביים בעצי ה"זכר" קצרים (תמונה 7) ולכן הצרעה החודרת לתוך חלל הפגה מסוגלת להטיל בשחלותיהם ביצים. צינור ההטלה של הצרעה ארוך יותר מאשר עמוד העלי ולכן אין הוא חוסם אותו מלהגיע אל השחלות. מביצים אלו בוקעים זחלים הגורמים בעזרת חומרים המופרשים מגופם לשחלות להפוך לעפצים. הזחלים ניזונים מהחומר הצמחי של העפצים מתפתחים ומתגלמים. משחלות אלו שנאכלו לא מתפתחים זרעים ולאחר סיום הגלגול יוצאים מתוכם זחלי הצרעות. פגות אלו משמשות למעשה כמדגרות עבור הצרעות ואינן מייצרות זרעים. לעומת זאת פרחי הנקבה בעצי ה"נקבה" הם בעלי עמודי עלי ארוכים (ראה בתמונה 7) המונעים מהצרעה להטיל ביצים בשחלותיהם ולכן הנקבה המגיעה לצלקות רק מאביקה אותם בעזרת גרגירי האבקה שהביאה מהפגה שממנה בקעה. מסיבה זו רק עצי הנקבה מסוגלים לייצר זרעים פוריים. כפי שנאמר לעיל, בין "תאני הגן" אין עצי זכר ולכן אין בסביבתם צרעות המסוגלות להאביק את פגותיהם. התוצאה בסופו של דבר היא ש"תאני הגן" הגדלות בארץ אינן מייצרות זרעים והסיכוי למצוא בתוכן צרעות אפסי. הבדיקה שאנו עורכים לפני אכילת תאנים על מנת למצוא "תולעים" (זחלי חרקים) לא נועדה, אם כן, למצוא צרפגיות וכל תפקידה הוא לגלות האם הפגה נגועה ברימות של זבוב הפירות הים התיכוני המתפתחות בפירות בשלים ומתוקים. לעומת זאת בין תאני ה"בור" 50% מהפרטים הם "זכרים" שפגותיהם מהוות "מדגרות" לצרעות החודרות, לאחר בקיעתן, לפגות עצי ה"נקבה" ומאביקות אותן. בתקופת החורף, בה התאנה בשלכת, ניתן לזהות בקלות את עצי ה"זכר" בעזרת הפגות שעליהם. יבול פגות חורפיות קיים רק בעצי ה"זכר" והתפתח כהתאמה לצורך במחסה עבור הצרעות שאינן מסוגלות לשרוד בסביבה שונה. מחזור החיים של הצרעות מתנהל באופן סינכרוני ליבולי התאנה והן עוברות מיבול ליבול במהלך השנה. כאמור, רק בעצי ה"זכר" קיים יבול חורפי ולכן באזורים חקלאיים שבהם גדלים רק עצי "נקבה", צרעות המגיעות מאזורים שכנים (תאני "בור") אינן מסוגלות לשרוד בעונת החורף.
תפקיד ההאבקה בהתפתחות הפגות
בזני התאנים הפרתנוקרפיות בארץ הפגות מתפתחות גם ללא חדירת צרעות והאבקה. בימי קדם לפני הופעת המוטציה המאפשרת את הפרתנוקרפיה ידעו שפגה נקבית שלא הופרתה, עשוייה להישאר קטנה ולנשור. לפיכך עודדו הפרייה של פגות (קפריקציה) על ידי תליית פגות מבשילות של עצי זכר, שנאספו משטחי בר, על ענפי עצי הנקבה ה"תרבותיים". פעולה זו הקלה על הצרעות למצוא את דרכן לפגות של עצי הנקבה.
בניגוד לזנים הקיימים בארץ הרי שהזנים הגדלים בטורקיה וקליפורניה זקוקים להאבקה על מנת לפתח פגות אכילות ולכן בכל "פרי" חייבת להמצא הצרעה המאביקה (אם כי לאחר שהתפרקה) דבר המחייב התייחסות הלכתית. למשל מאמר המכון למצוות התלויות בארץ , ו"התאנים ותרגיל העוקץ הגדול".
(1) עלינו לזכור שבתקופות לפני גילוי האנטיביוטיקה פצעים זעירים היוו סכנת חיים. דוד אבי נפטר לפני כ – 70 שנה כתוצאה מזיהום לאחר שנדקר ממחט.
מקורות עיקריים:
י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל. עמ' 87-88.
יעקב עציון, "עובדות על תאנים" באתר משתלות יגור.
לעיון נוסף:
התאנה באתר צמח השדה
יעקב גליל, "התאנה חנטה פגיה"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
