פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"שכיר יום גובה כל הלילה"
שכר פועל ליום שישי - עובר בבל תלין?
במשנה וכן בהמשך הסוגיא מבואר שמשעה שכלתה שכירות הפועל, חל החיוב לשלם לו את שכרו ולפיכך פועל שעבד ביום, ואינו משלם לו את שכרו משהגיע הלילה, אלא מלינו - בבל תלין. ודנו רבותינו, מה יהא אם שכרו לעשות מלאכה בערב שבת, שבלילה אינו יכול לפרוע לו מפני השבת – מה דינו. דעתו של ה"חינוך" (מצוה תקפח), שאינו עובר, שכיון שבבוקר הראשון אינו עובר – שהרי לא יכול היה לשלם את שכרו בלילה, שוב אינו עובר לעולם. מאידך ב"אור שמח" (שכירות יא) הביא מהירושלמי ראיה מעניינת להיפך. שם אמרו (ראש השנה א, א) לענין הלאו של "לא ילין חלב חגי עד בוקר" (שמות יג, יח), שכיון שאסור להקטיר אימורי חול ביום טוב, מחויב להקטיר אימורי חגיגת ערב פסח ביום – כדי שלא יבוא לידי לא ילין. והרי שאם עתיד לבוא עליו זמן שלא יוכל לקיים את מצוותו – עליו להקדים ולקיימה. ולפיכך אף כאן, שעתיד לבוא עליו זמן שלא יוכל לקיים את מצוות פריעת שכר הפועל מפני השבת שתבוא, עליו להקדים ולפרוע לפועל את שכרו עוד קודם שתגיע השבת, כדי שלא יבוא לידי לא תלין.
לעצם הדין הסכים אף ב"שדי חמד" ("פאת השדה" מערכת ב אות כו), וכתב, שכיון שמצד הדין רשאים פועלים להפסיק עבודתם בערב שבת מבעוד יום, כדי שיוכלו ללכת לבתיהם ולהכין צרכי שבת, אם כן כבר התחייב לשלם להם לפני השבת, ואם משהה שכרם עובר משום 'לא תבוא עליו השמש'.
*
ובנידון זה, יש בנותן טעם להביא את דברי הגאון רבי יהודה כהן מחכמי דמשק בספרו "יהודה יעלה", שהנה ראשי התיבות של 'ביומו תיתן שכרו' הם 'שבת'. ומשום שכוונת הכתוב לרמוז שאף ששכיר יום אינו עובר אלא עד שיעבור הלילה, אבל אם הוא שכיר שבת – שנשכר לשבוע שלם, עובר כבר באותו יום משום ביומו תיתן שכרו. והיינו הרמז שעל שכיר שבת – עובר משום ביומו תיתן שכרו, ומשום שיוצא ביום והמצוה היא לשלם לו שכרו עוד באותו יום עד שתשקע השמש.
