דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף צג

עמוד א

רש"י ד"ה לאורכן. כגון שהיה שוכב על מיעיו או פרקדן ואורכו מוטל על אורכן: טמאים. גרסינן במשנה דטהרות דיש לומר בכל אחת מהן שנישא רובו עליו פעמים על זו ופעמים על זו:
צריך להבין מדוע רש"י נקט שוכב על מעיו - על בטנו, או פרקדן – על גבו, והרי שתי צורות שכיבה אלו אסורים על פי ההלכה, ומדוע לא כתב שכב על צידו כדרך הראוי לשכב על פי ההלכה,ובכלל מדוע לא כתב בפשיטות כגון שהיה שוכב מוטל על ארכן, ללא ציון צורת השכיבה כלל,
ונראה שהלשון מוטל לא משמע באדם הנשכב לרצונו, אלא שהוטל לשם, וכך נמצא הוא לפנינו מוטל על הספסלים, וע"כ אם הוא ער והיה ער כל הזמן, אז מסתכלים באיזה צורה הוא מוטל לאורך או לרוחב, - אם לאורך מטמאים - אם לרחב טהורים, ואם נמצא ישן מטמאים מספק אף כשנמצא מוטל לרוחב,
אבל עדיין לא מיושב כל כך דהרי במשנה כתוב טמאים כששוכב לארכן ועל זה רש"י נקט הלשון פעמים על זו וכו' והרי ברישא לא מדובר על טומאה מספק, ומהו הלשון פעמים על זו ופעמים על זו, ונראה ליישב דמשום הכי נקט רש"י פרקדן או על בטנו שאופן השכיבה הזאת נצרך יותר מקום גדול והספסל הוא צר יותר מרוחב גופו, כי לכאורה מדובר על אותם הספסלים שכששוכב על רחבן נמצא שוכב על כל החמשה, ואורך אדם הוא שמונה עשר טפחים, ולפי זה רוחב הספסל הוא מעט יותר משלוש וחצי טפחים, ורוחב אדם קיימא לן דהוא אמה(סוכה ז ע"ב), וע"כ לא צימצמו והוטל על הספסלים כך שבכל אופן כששוכב על צד היותר רחב של גופו יצא שלפחות רובו תמיד ישען על ספסל אחד ופעמים על זה ופעמים על זה, ומדובר כשידוע לנו ששכב על כל הספסלים, משא"כ כששוכב על צידו ולא על בטנו, היו יכולים לצמצם לספסל אחד וע"כ אולי היו נזהרים כדי שלא לטמא את שאר הספסלים, ורק אותו ספסל ששוכב עליו יהא טמא, אבל אם שוכב על רחבן אף פעם לא יהיה רוב גופו על אחד מהם,
ועוד אפשר אולי לומר דטמאים דנקט במשנה כששוכב לארכן הוא לאו דווקא כל החמשה, והחידוש דאותם שבוודאי שכב עליהם אי אפשר לצמצם וטמאים, דפעמים שרובו על זה ופעמים שעל השני, משא"כ כששכב על רחבם אף ששכב על כולם - טהורים כי רוב גופו לא היה על אחד מהם,
באופן נוסף אפשר לומר דרש"י כותב לשונות אלו בקשר לזב, כי סיבת האיסור בשכיבת אדם פרקדן ועל בטנו, כי זה מביא לידי טומאת קרי הדומה לזב.