מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
דעת האחרונים דהחובל בעצמו עובר בבל תשחית
שבת קכט ע"א
שמואל צלחו ליה תכתקא וכו' לרבה צלחו ליה שרשיפא [ספסל] וא"ל אביי לרבה והא קעבר מר משום בל תשחית, א"ל בל תשחית דגופאי עדיף לי.
[א]
והנה יעוי' מש"כ המהרש"ל ביש"ש בב"ק ספ"ח (סימן נט') דהא דאסור לחבול בעצמו הוא משום "בל תשחית", ולכן כשהוי לצורך מותר לחבול בעצמו, דכמו שמותר להשחית ממון מחמת צורך וכדאשכחן בשבת (קה:) דכדי להטיל אימה בתוך ביתו מותר לאדם להשחית ממונו דה"נ גבי חבלה מותר לצורך יעו"ש. ואח"כ כתב דהלכה כהמשנה בב"ק שם דאסור לחבול ולבייש בעצמו דהמשנה עיקר לגבי ברייתא, וכברי"ף והרא"ש דהביאו רק למשנה, וא"כ אפילו לצורך אסור דהא מעשה דר"ע לצורך ממון היה ואפ"ה אר"ע שאינו רשאי וכו' עכ"ד יעו"ש. ונראה דחזר בו מדכ' בתחילה דלצורך מותר. ושמא מש"כ בתחילה היינו רק למ"ד דמותר לחבול בעצמו דלדידיה מותר רק לצורך אך שלא לצורך לכו"ע אסור, ומשום בל תשחית.
וכן יעוי' בער"ל בפ"ק דיבמות (יג:) בד"ה דאמר, א"נ אתורה היה מצטער וכו' דכתב דהטעם דאסור לחבול בעצמו הוא משום "בל תשחית" כנראה בב"ק (צא:), ויעו"ש דהקשה איך ר' עקיבא היכה על בשרו עד שדמו היה שותת לארץ כשמת רבו ר"א הגדול והא אסור לחבול בעצמו ואיהו גופא ר"ע ס"ל במשנה דאסור לחבול, ואולי י"ל ע"פ מש"כ תוס' בע"ז (יא.) דלכך עוקרין על המלכים ואין בזה משום בל תשחית כיון דלכבודו של מלך עושה כן ליכא השחתה ע"ש, ולכן משום חבלה בעצמו ג"כ לא היה איסור אצל ר"ע דהיה לכבוד התורה. אכן לולי דברי הראשונים [שכ' דמותר לחבול בעצמו על אדם גדול אם עושהו מפני צער וכבוד התורה] היה נלענ"ד, לומר דמה שנאמר בר"ע שהיה מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ לא במתכוון חבל בעצמו אלא מתוך רוב צערו על אבדת ר"א היה מכה עצמו כ"כ עד שמעצמו ושלא ברצונו דמו שתת לארץ, וכשהרגיש בדבר באמת הפסיק מלהכות, ואכן במתכוון אסור לחבול בעצמו אפי' כשעושהו מפני צער וכבוד התורה וכו', וכן משמע באדר"נ (פכ"ה) דמייתי המעשה דר"ע דאכן לא הכה עצמו בכוונה וכו' ע"ש. ולכן צ"ע בדהביא הש"ך ביור"ד (סי' קפ') בשם הראשונים להלכה דמותר לחבול בעצמו על אדם גדול אם עושהו מפני צער וכבוד התורה עכ"ד הער"ל יעו"ש.
אולם צ"ע בזה, חדא בדכ' דהחובל עובר בלא תשחית והא הגמ' בב"ק שם אמרה דדוקא בבגדים עובר בב"ת משום דהוי פסידא דלא הדר אך לא בחבלת הגוף. וכן צ"ע בדכ' דאכן אסור לחבול אף כשהוי לכבוד התורה, והא מדאסור משום ב"ת א"כ יהיה מותר בכה"ג ודומיא דהא דעוקרין על המלכים דליכא בזה איסור בב"ת, וצ"ע.
ומצאתי בער"ל ברפ"ב דנדה (יג.) בד"ה כאילו דהקשה על הראשונים דפליגי על ר"ת וס"ל דגם אשה מצוה על השחתת זרע דהיכן אסרה התורה לזה, וכדהקשה המל"מ בפ"ז דמלכים, ותירץ בזה"ל, ולענ"ד אולי י"ל ממה דאמרי' ב"ק מנ"ל דאין אדם רשאי לחבל בעצמו ויליף מבל תשחית מדעובר על בגדים שקרע וכ"ש גופו, והשיב ע"ז דלמא שאני בגדים דפסידא דלא הדר הוא, ויליף שוב מאשר חטא ולא נתפרש איזו חטא יש ועל מה עבר שקורא אותו הכתוב חוטא, אלא ע"כ דבזה גלי קרא דבהשחתת גופו איכא ג"כ משום אזהרת בל תשחית, ולכן י"ל דבהשחתת זרע איכא ג"כ משום ב"ת עכ"ד יעו"ש. [ולכן ס"ל לר"ן והרשב"א והרמב"ן דאף אשה מצווה ע"ז]. ולפי"ז אתי שפיר מש"כ הכא הער"ל והיש"ש דאסור משום ב"ת וכדביאר זאת בטוטו"ד.
וכן יעוי' בתפאר"י בפ"ח דב"ק שם ביכין (אות לט') שכתב בזה"ל, החובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי, דעבר משום "בל תשחית", כך נ"ל דלמאי דמסיק הש"ס דמצטער עצמו נקרא חוטא, א"כ אין חילוק בין גוף למלבוש לענין בל תשחית וכו' עכ"ל יעו"ש, וצ"ל דג"כ ס"ל כהער"ל בזה, ודו"ק. ובדהקשה איזה "חטא" יש בזה ועל מה עבר שנקרא "חוטא", ויעוי' בחת"ס ביומא (פא.) בד"ה ודע דנלע"ד וכו' דג"כ עמד בזה דמהו חטא זה ואיך המציאו איסור, ולזה פי' דס"ל לר"א הקפר כדרשת חייא בר רב בברכות (ח:) ובפסחים (סח:) וביומא (פא:) ועוד דלומד מועניתם את נפשותיכם וגו' דיש לאכול בעיוכ"פ וכו', וע"כ דאסור לאדם לצער עצמו וכו' עכ"ד יעו"ש.
[ב]
אולם צ"ע בער"ל, דלפי"ד נמצא דהנזיר עובר בבל תשחית מדפרש משתיית יין, ותמוה הא לא עושה כלום ואטו מי שיושב בטל ועי"ז נגרם הפסד יעבור ע"ז? וכן אם לא משקה לעץ פרי שלו ועי"ז ישחת לגמרי אטו יעבור על בל תשחית הא לא מידי קעביד. ומסתברא דודאי לא יעבור ע"ז ודוקא כשעושה מעשה השחתה עובר ע"ז, ואף הער"ל יודה לזה, וא"כ תמוה בדכ' דזהו דנקרא "חוטא" דעובר בזה על ב"ת, דהניחא כשחובל בעצמו אכן עושה "מעשה השחתה" אך הלא ר"א הקפר אמר דנקרא חוטא על "נזיר" שפורש מיין ומה שייך בזה הלאו דלא תשחית, דנהי דעי"ז נחלש קצת בגופו ונכחש אך מה שייך לקרותו השחתה, ואפי' כשצם ולא אוכל כלום דעי"ז מכחיש גופו הרבה ג"כ אינו מסתבר כלל לומר ד"משחית גופו" ועובר על בל תשחית, וא"כ צע"ג.
אולם למבואר בגמ' הכא דאדם שהקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה, ושמואל הקיז פעם אחת דם ולא מצא אח"כ עצים מוכנים להיסק וצוה ובקעו כסא מעולה בדמים ושרפוהו, וכן ר' יהודה שרפו לו מין ארז, ולרבה שרפו לו ספסל, וא"ל אביי והא קעבר מר משום בל תשחית, א"ל בל תשחית דגופאי עדיף לי יעו"ש, משמע באמת דכשלא עושה דבר מועיל לגוף דעובר על בל תשחית. וכן יעוי' לקמן בפ"כ (קמ:) דא"ר חסדא מי שיכול לאכול לחם של שעורים ואוכל של חטים עובר משום בל תשחית, וכן אר"פ דמי שיכול לשתות שיכר ושותה יין עובר בב"ת, ולאו מילתא היא דבל תשחית דגופא עדיף יעו"ש, ומשמע כנ"ל דאכן אף במניעת דבר טוב מהגוף עובר בב"ת, וכש"כ הער"ל.
אמנם נר', דאין כוונת הגמ' דאכן בכה"ג עובר ע"ז, דא"א לומר דאם מניח אוכל שמועיל לגוף ואוכל דבר שפחות בריא ומועיל או אם מניח שתיה שמועילה לגוף ובמקומה שותה לפחות מועיל דעובר בב"ת דא"כ אין לך אדם שלא עובר על לאו זה, ובנוסף שרחוק מהסברא לומר כן, ופשוט שלא עובר ע"ז בכה"ג. וכוונת הגמ' דכיון דהוי על חשבון הגוף דאם יאכל פת שעורים במקום פת חטים יפסיד גופו מזון טוב ובכה"ג לא שייך לומר דהאוכל פת חטים עובר בב"ת שכן עדיף להפסיד "כסף" מלהפסיד "בריאות", אך לא דאכן איכא בזה ב"ת, והבן בס"ד.
וכן מדוייק ביש"ש שם דכתב בד"ה והנה פסק וכו' בזה"ל, ומ"מ אפי' לפי' הרמ"ה אינו מותר אלא לצורך, דאי לא לצורך לכו"ע אסור וכו' כדפריך סתמא דתלמודא בפ"ק דקידושין (לב.) הא קעבר משום ב"ת, וכן בפרק מפנין (קכט.) פריך כה"ג, ומשני התם לצורך גופא מותר משום ב"ת דגופא עדיף וכו' עכ"ל יעו"ש, והיינו כש"כ דכיון דהוי לתועלת הגוף ליכא לאיסור דב"ת ולא דעוברים על ב"ת אם לא "יחזק גופו". וצ"ע בער"ל. ובזה א"א לומר דהא דאר"א הקפר דנקרא "חוטא" היינו דהוי רק "דרך רעה ואסור לילך בה" אך לא דאיכא בזה "עבירה" ממש [כש"כ הער"ל] ואחר דמסקי' כן וקמ"ל דאינו "בעלים" על עצמו ע"כ דאם "חובל" ומשחית גופו די"ל דעובר על בל תשחית, דהא אכתי י"ל דדוקא בבגדים וכיו"ב דהוי פסידא דלא הדר ולא מעלה ארוכה דעובר בב"ת אך בגופו דמתרפא לא עובר ע"ז, ואע"פ שאינו דרך ראויה ודרך רעה היא מ"מ מנין לומר דאיכא בזה ב"ת, דלא מצינו לאו זה אלא בפסידא דלא הדר, ודו"ק. וא"כ צ"ע ביש"ש ובער"ל ובתפא"י.
[ג]
ועוד צ"ע בער"ל, אמאי אסור לחבול בעצמו "לכבוד התורה" הא מדאסור משום ב"ת א"כ אמאי יהיה חמור מב"ת גופא דכשעושהו לכבוד ליכא ללאו, ואמאי הדר בו הער"ל מדכ' בתחילה דכה"ג מותר. וכדהקשינו כן על היש"ש דג"כ חזר בו מזה.
ונראה לומר דדוקא גבי השחתת חפץ מותר בכה"ג שכן י"ל שמייעד החפץ עבור זה שישחיתו דזהו דרך תשמישו כעת ולכן ליכא בזה הלאו דלא תשחית שכן מאחר שהקצה החפץ הזה לצורך השחתה וכגון הא דעוקרים לבהמה הגידין שעל פרסותיה לכבוד מלכים א"כ לא נחשב "השחתה" דמאחר דהוקצה להשחיתו לצורך דבר מסוים א"כ כשעושהו אינו "משחית" ואדרבה זהו התועלת שיש בחפץ הזה ולכן מותר, ומשא"כ בחבלה בגופו כיון שאינו "בעלים" על עצמו א"כ אפי' כשעשוהו לצורך איזה דבר מ"מ אין לו רשות לעשותו, דדוקא בחפץ אפשר להקצותו אף לצורך השחתה וזה יהיה תכליתו אך גופו של אדם א"א להקצות לצורך השחתה כלל ואף "לצורך" ול"מצוה" שכן אין לו "בעלות" ע"ע, ולכן חזר בו הער"ל והיש"ש דאף בכה"ג אסור לחבול ואיכא בזה לאו דב"ת שכן הוי השחתה, והבן בס"ד. וכן הסכים עימי מו"ר הגרח"ק שליט"א. וע"ע מש"כ בס"ד בקונטרס מעלה ארוכה בכ"ז, ותמצא נחת.
