דיוק וחידוש ברש"י

מסכת שבת דף צט

עמוד א

רש"י ד"ה אמתא יתירתא הואי. עוד צריך להיות ברחב הדרך עודף אמה שתתן חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן לשני צדדין החיצונות של ב' עגלות: דקאי בן לוי דאי משתלפי. זו מזו ליפול לתוך אויר שביניהם: הוה נקיט להו. נכנס לבין האויר אמה שביניהם ועומד בחצי אמה שיש בין העגלה לצדדין ומתקן את הסדר זו על זו שלא תפול העליונה וכל הדרך הוא מהלך אחורי העגלה וכשרואה אותן משתלפות אל תוך האויר רץ לתוך בליטת הקרשי' שבצדדין עד שמגיע לאמת האויר שביניהם ודוחק עצמו לעמוד בחצי אמה עד שיחזיר הנשלפת למקומה ועל סדרה: רש"י מסביר שברוחב "הדרך" צריך להיות עודף אמה המתחלקת חציה לימין הדרך וחציה לשמאל והם למעשה שני הצדדים החיצוניים של שתי העגלות כשהם צמודים אחד לשני ע"י הקרשים, ומסביר רש"י בדברי הגמרא שהצורך בתוספת אמה זו כדי שאם יפלו הקרשים לתוך האויר שביניהם, וזה מבואר ברש"י בדף צח ע"א ד"ה אמר רב כהנא כשמסביר את שיטת רבותיו וביותר פרטות כשמפרש שיטתו ברש"י בדף צ"ח ע"ב ד"ה אמר שמואל ביתדות. "לא היו מקורות מלמטה אלא יתדות היו וריוח ביניהן כעין אותן שלנו העשויות להביא עצים. ולי נראה פי' דאטבי כמו אטבא דספרי האמור במנחות (ד' לב.) והוא גלואו''ן בלע''ז שמבקע מקל אחד בראשו ונושך בו דפי הקונטרס והכי קאמר רב כהנא באטבי לא היה נותן ריוח בין כל סדרא וסדרא כדקאמרת דמתוך שהסדר גבוה ג' קרשים כל אחד רחבו אמה וחצי ומושבו קצר שהוא אמה של עובי ותו לא הרי הן נופלות זו על זו אלא מושיב שתי שורות של שלש שנים זו אצל זו כמין אטבי ששתי צלעות האטבא סמוכות זו לזו כן מושיב לראש העגלה האחת ומחזיקות זו את זו ונמצא מקום מושב הסדר ב' אמות וכן עושה לראש השני ואמת הריוח באמצע ופרכינן היכא מנח להו לקרשים אגבה דעגלה והא עגלה גופה מקורה הואי ותינח צידיהן וביניהן כו' כדפרי' וללשון רבותי אין לשון הגירסא נראה כפירושן ולמה הוזכרו אותן טבעות כאן לשלחופינהו לקרשים שבשני סדרים הפנימית שלא יהו טבעותיהן מכוונין זו כנגד זו" ומכאן שהסדר על העגלה הוא (בהבטה מצידיה) הוא שני טורים: בכל טור שתי מערכות צמודות של שלשה-שלשה קרשים גב אל גב (כך הטבעות לא מפריעות) והקרשים מונחים על צידם הצר שרוחבו אמה כך שהטור הכפול הזה ממלא שטח של שתי אמות מהעגלה, ואחריו אמה ריווח ושוב טור כפול כנ"ל יחד חמש אמות שהוא כל גודלה של העגלה, וכל זה מתנשא לגובה של ארבע וחצי אמות שהרי רוחב הקרשים הם אמה וחצי, ועוד עשרה טפחים גובה של העגלה עצמה, ולתוך ריווח זה שבין הטורים היה רץ הלוי (ולכאורה אין צריכים להגיהה את הגהת הב"ח כאן שכותב במקום "לתוך" – "לתחת") ההסבר והתיאור של כל זה ומרוצת הלוי – שהיה צריך לרוץ כי העגלות היו מתגלגלות ישר ולמעשה הם היוו כמסך מסתיר בין הלוי ההולך אחורי העגלה (כמובא ברש"י) למנהיג העגלה, והעגלה לא הייתה נעצרת אלא ממשיכה בנסיעתה לכאורה וע"כ כשהיה רואה שזזים הטורים אחד כלפי השני היה רץ ודוחק עצמו לעמוד בין הטורים כשרוחבו (ובעיקר החלק העליון של גופו) ממלא את כל הרווח שביניהם וכך מתיישרים אחד כלפי השני ובדרך זו רק מדרך כף רגליו נוגעים בקרקע והם חצי אמה,
ודלא כתוס' ד"ה אמתא "יתירא הואי. בצד העגלה דהוי קאי בה בן לוי וצריך לו אמה דגברא באמתא יתיב כדאמר בפ''ק דסוכה (ד' ':) גבי סוכה העשויה ככבשן ואע''פ שפעמים היה הולך מצד זה ופעמים מצד זה מ''מ היה די לו באמה אחת שמאיזה צד שהיה רוצה ליכנס היה מטה העגלה לצד אחר והיה נכנס בין האהל לעגלה ומתקנם אף על פי שהיה רחוק מן הקרשים שתי אמות ומחצה כשיעור צד העגלה מכל מקום היה יכול להושיט ידו שם ולתקן או על ידי מקל או על ידי שום דבר" דלדבריו אמה זו פעם היא בימין הדרך ופעם לשמאל והיו צריכים להטות העגלה מהילוכה,
ועוד שלדברי תוס' היה הלוי עומד מחוץ למקום הקרשים ומושיט מקל להזיז ולסדר, וצריך שיהי כוחו רב מאוד להזיז ממרחק של אמתיים וחצי לפחות קרשים כבדים אלו, ואפשר ליישב שבכל מקרה גם לרש"י וגם לתוס' מדובר בלווים שהם בעלי כוח וגבוהים.