הנחש בחול
שבת קי ע"א
"האי מאן דרהיט {חיויא} אבתריה - לירהיט בי חלתא".
פירש רש"י: "בי חלתא - בין החולות, שאין נחש יכול לרוץ שם, ויחזור לאחוריו".
רבי ישראל מסלנט היה אומר, "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים" (אבות ה′) כאשר אנשים פשוטים ניצים, הם מתפשרים ביניהם בנקל. מתקוטטים קצת ואחרי זמן מה הכל על מקומו יבוא בשלום. אבל 'מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים', מחלוקת כזו כבר לא במהרה תשקע כיוון שהיא לשם שמים וב'לשם שמים' הדברים יגעים מאוד, שהנגיעה גדולה ועצומה מאוד עד שכל התורה נעשית היתר במצב ההוא.
בהמשך המשנה מובאות מחלוקות קרח ועדתו, והלל ושמאי, ומוכח שהפשט הוא אחר. אך גם הדרוש אמת, ומרומז במסכת חולין דף צא ע"א בכך ששרו של עשו נדמה לו ליעקב כתלמיד חכם.
וכך כתב בספר מסילת ישרים פרק ג:
"והטעות השניה והיא קשה מן הראשונה - היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות ונסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות, וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת".
וכך יש לדרוש גם בסוגיין. הנחש, הוא יצר הרע, מתקשה במרוצתו בחול. ואילו בקודש זריז הוא וקטלני.
