|
מאת: הרב יהודה קוק מ"ט בקושי התירו שאילת שלום בשבתשבת קיג ע"א-ע"ב
(א)
ובדכ' דבטורח התירו וכו', וכ"ה בתנחומא בפ' בראשית (אות ב') יעו"ש, וכן יעוי' ברמב"ם בפכ"ד דשבת ה"ד שכ' דאסור להרבות בשיחה בטילה שנא' ודבר דבר שלא יהיה דיבורך של שבת כדיבורך של חול, ויעו"ש במג"מ שכ' דס"ל לרמב"ם כתוס' הנ"ל, וכ"כ הרמב"ן והרשב"א, עכ"ד. וכ"כ המאירי הכא ע"ש. וכן יעוי' בספר "חרדים" (פרק מז' אות כה', כו') דס"ל כתוס', וע"ש שכ' דהזוה"ק קרי לדברים בטלים "חילול שבת" ע"ש. (ב)
ונסתפקתי מ"ט בקושי התירו "שאילת שלום" [ועד"ז לעיל בפ"ק (יב:) דא"ר חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת], אי משום דחיישי' שעי"ז יבוא לדבר עם חבירו הרבה דברים בטלים מתוך "שנתן לו שלום" אך בעצם השאילת שלום ליכא מידי ורק חיישי' שימשך עי"ז, או משום דעצם השאילת שלום הוי "דברים בטלים" ולכן בקושי התירוהו דחששו למילה אחת ולא רק מדחששו שמא ימשך עי"ז. ונפק"מ אם ראוי למעט בדיבור א' או ב' אע"פ שודאי לא "ימשך" עי"ז לדיבורים הרבה. (ג)וה"נ מדוייק בתרומת הדשן דס"ל הכי, דיעו"ש בח"ב (סימן קנה') שהביא לתוס' ולהג' אשר"י הכא שכ' דאסור להרבות בשיחה בטילה בשבת וכדמוכח בירושלמי וכו', וע"ז כ' דמ"מ אם מתענגים בסיפור השמועות לא הוי קפידא ומותר, דבכה"ג נחשב דבר מצוה וחפצי שמים וכו'. ולא דמי לשאילת שלום שאסור אע"ג דג"כ הוי מצוה ולא התירו אלא בדוחק, דלית ליה עונג לשואל, והנשאל נמי לא קפיד כיון דמניחו בשביל כבוד שבת וכו', עכ"ד התה"ד יעו"ש, וא"כ מבואר דס"ל כנ"ל דה"ט דהקפידו ע"ז משום "דיבור מועט" זה דהשאילת שלום, דאל"כ ורק חיישי' "שמא ימשך" א"כ אדרבה שימשך בתריה ויקיים מצוה "דעונג שבת" ע"י סיפור דברים עם חבירו ומה בכך, ומ"ט "בקושי" התירוהו, אע"כ שחששו בעצם הדיבור המועט הזה דלית ביה "עונג" ולזה בקושי התירוהו. אך שמא חששו שימשך בתר סיפור שמועות אע"פ שלא מתענגים בזה אלא שעושים לרצון חבריהם דבכה"ג כ' התה"ד שם דאיסורא קעבדי יעו"ש, ולכן בקושי התירו ולא מדחששו לדיבור מועט זה, וא"כ לא מוכח בתה"ד מידי. |