הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "משמיה"

שבת קטו ע"ב

כיון דחזא דהוו קא מחרפי, אמר להו: אתא איגרתא ממערבא משמיה דרבי יוחנן דאסיר.

1.
רבה אמר לבני ביתו, שהגיע איגרת מארץ ישראל משמו של רבי יוחנן שאסור לתקן אוכלים ביום הכיפורים אפילו אחרי שהגיעה שעת המנחה.

2.
הוא אמר כך למרות שרבי יוחנן באמת לא אמר כן, כי לולא שאמר להם לא היו שומעים בקולו.

3.
ראה ב"מתיבתא", הערה ח, שמביא את דברי ה"מגן אברהם", שמי ששמע דין ונראה לו שכך הלכה מותר לאמרו בשם אדם גדול כדי שאנשים יקבלו ממנו את ההלכה, ושם ב"ילקוט ביאורים" בהרחבה.

4
וקצת קשה, שהרי בעמוד הקודם דובר על התנהגות של "תלמיד חכם" וידועה אמרתו של שמואל במסכת בבא מציעא שתלמיד חכם רשאי לשנות [מהאמת] בשלושה דברים בלבד, ועניין זה כבסוגייתנו לא מוזכר שם.

5.
ונראה לי לומר אולי: יתכן שכל ביטוי בש"ס של "אמר רב... משמיה דרב..." כך משמעותו, שלא שמע ממנו [גם לא באופן לא ישיר] את הדברים בלשונם המדוייק, אלא רק "בערך", או ב"קירוב", או שהראשון אמר לגבי יום הכיפורים שחל בשבת ו"רבה" אמר כך גם לגבי יום הכיפורים שחל ביום חול. זאת אומרת, שהאמורא ה"מאוחר" הרחיב את דינו של האמורא ה"מוקדם".