טעם איסור הדחת קערות
שבת קיח ע"א
"תנו רבנן: קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית, שחרית - מדיחן לאכול בהן בצהרים, בצהרים - מדיחן לאכול בהן במנחה. מן המנחה ואילך שוב אינו מדיח".
בגמרא לא מבואר מהו האיסור בהדחת הכלים לצורך יום חול, ויתכנו בזה ג' טעמים.
כתב הרמב"ם הלכות שבת פרק כג, (ז) [ח]:
"אסור לחוף כלי כסף בגרתיקון, מפני שהוא מלבנן כדרך שהאומנין עושין, ונמצא כמתקן כלי, וגומר מלאכתו בשבת; אבל חופפין אותן בחול, ובנתר. וכן כל הכלים, חופפין אותם בכל דבר. ואסור להדיח קערות ואילפסין וכיוצא בהן, מפני שהוא כמתקן".
והשיג הראב"ד:
"ואסור להדיח קערות ואלפסין וכיוצא בהן מפני שהוא כמתקן א"א כל זה אינו אסור אלא מפני שהוא טורח לחול".
לדעת הראב"ד האיסור הוא משום טירחה יתירה בשבת, וכך הובא במשנה ברורה. לטעם זה מותרת הכנה לחול בדבר שאין בו טירחה.
הראב"ד הבין שלרמב"ם האיסור הוא משום מתקן כלי, כך פירש גם הציץ אליעזר חלק יד סימן לז, ב. כך משמע מלשון הרמב"ם: "מפני שהוא כמתקן", ועוד שהרמב"ם כתב הלכה זו בעניני תיקון כלי. בהלכה לפני כן כתב: "זמורה שהיא קשורה בטפיח, ממלאין בה בשבת, ואם אינה קשורה אין ממלאין בה - גזירה שמא יקטום אותה ויתקנה". ואחר כך כתב: "אסור לחוף כלי כסף בגרתיקון... ונמצא כמתקן כלי". ובהלכה שאחרי כן כתב: "אסור להטביל כלים טמאין בשבת מפני שהוא כמתקן כלי".
סיוע לטעם זה, שלא מצינו בש"ס איסור הכנה לחול אלא בהדחת הקערות, משמע שרק בכך יש איסור. ועוד שדומה לזה ממש מצינו במשנה במסכת שבת דף קיג ע"א: "מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת", ושם טעם איסור הקיפול הוא משום תיקון מנא.
לטעם זה אין איסור בהכנה לחול אלא כשנעשה תיקון בכלי.
אבל המגיד משנה, המגדל עוז, הרדב"ז, הרד"ע, והברכי יוסף הקשו מה החילוק בין מתקן זה לבין שאר הדברים האסורים משום מתקן שאסורים גם כשהוא צורך השבת. ולכן פירשו שהרמב"ם מודה לראב"ד, ומה שכתב "כמתקן" כוונתו "כמתקן לחול".
טעם שלישי: איסור ההדחה הוא משום מוקצה, כדין כלי שמלאכתו להיתר כשאינו לשום צורך. גם צורך יום חול, נחשב שלא לצורך, כשם שהוצאה ביו"ט לצורך גוי נחשבת שלא צורך.
איסור כזה הזכיר בחידושי הרשב"א מסכת ביצה דף כח ע"ב: "וזו ראיה לרי"ף ז"ל שפסק כר' יהודה בי"ט, אלא שעדיין נצטרך לומר דאף קערות שאכל בהן אסור לטלטלן בי"ט אלא לצורך גופן ולצורך מקומן".
וכך פסק הרשב"א בעבודת הקודש בית מועד שער ב סימן ח, צח: "קערות שאכל בהם וקדרה שבשל בה אסור לטלטלן ביום טוב מחמה לצל, שאף הן מוקצין מחמת מיאוס, ולצורך גופן ולצורך מקומן מותר".
סברה זו היא אמצעית. יש בה קולא על פני שיטת הראב"ד, כי אין איסור מכין ליום חול בכל טירחה אלא רק בטלטול כלים. ויש בה חומרא על שיטת הרמב"ם כי האיסור אינו בתיקון הכלים בלבד.
לסברה זו מיושבים הקשיים דלעיל שעל טעמי הרמב"ם והראב"ד.
