סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 813
 

"אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאת"

שבת קמז ע"א

פרש"י "המנער טליתו מן העפר, חייב משום מלבן", זאת אומרת: שלפי רש"י כל בגד שהתאבק או התלכלך בעפר המנער את הבגד ומסיר את האבק או העפר עובר מלאכה דאורייתא של מלבן. תוס' במקום חולקים וסבורים: שכוונת רב הונא באומרו המנער טליתו היינו דווקא מן הטל שעליו, שזהו כיבוסו, ואין נראה שבניעור העפר יהיה שייך ליבון.

מח' זו מובאת להלכה בשו"ע אור"ח סי' ש"ב הל' א': המנער טלית חדשה שחורה מן הטל שעליה חייב , שהניעור לה כמו כיבוס, וי"א (הרמ"א) שאסור לנער בגד מן האבק שעליו אם מקפיד עליו, וטוב לחוש לדבריו".

ההגבלה של בגד חדש שנאמר בשו"ע, אינו ברור, מהי ההגדרה המדויקת של בגד חדש, ולכן מובא בבה"ל בשם "יערות הדבש": היות ואין אנו יודעים עד כמה נקרא בגד חדש יש להיזהר בכל הבגדים, כך שלמעשה למדנו כאן חידוש דין: בגד שיש עליו אבק או עפר והלובשו מקפיד עליו. יש מקום לחשוש לאיסור תורה של ניעור, היות והניעור נחשב לליבון.

הגרע"א בגליון הש"ס כאן הקשה קושי' עצומה ונשאר עליה בצ"ע. הגמ' לעיל דף קמ"א אומרת: "אמר רב כהנא: טיט שע"ג בגדו מסכסכו מבפנים ואין מסכסכו מבחוץ" מפרש"י "ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים". הרי שדברי רש"י סותרים מיני וביה, מדוע אצלנו לגבי מנער טליתו מעפר כותב רש"י שהרי"ז מלבן, ואילו לעיל במסכסך טיט שעל גבי בגדו מצריך רש"י נתינת מים.

הגאון מטצבין בספרו "דובב מישרים" (ח"א ס"א) מיישב את דברי רש"י, וכך כותב הגאון בסימן ס"א: "כל המצוי בעניני נקיון בגדים יודע להבחין בין בגד שהתלכלך בטיט, לבין בגד שהתלכלך בעפר, בגד שהתלכלך בטיט, גם לאחר שישפשפו את הטיט, עדיין ישאר לכלוך על הבגד, משום שהטית יש בו לחות מסוימת שנשארת גם לאחר הסכסוך, משא"כ בגד שהתלכלך בעפר, או אבק, הניעור מסיר לגמרי את הלכלוך עד שלא נשאר רישומו כלל וכלל".

מהותה של מלאכת ליבון כשמה, ללבן ולהחזיר לבגד את צבעו המקורי, כאשר הבגד מתלכלך בטיט, לעולם לא ירד הלכלוך אלא אם כן יתן מים.

לכן סבור רש"י לומר: שהסיכסוך אינו ליבון ממש, משום שאין כאן נתינת מים, ולמרות שהלכלוך יסיר את הטיט היבש, עדיין ישאר כתם בבגד, והבגד לא יתלבן עד שלא יבוא במגע עם מים, משא"כ בעניננו טלית שהתאבקה מן העפר והניעור יחזיר את הטלית לצבע המקורי, אין אנו צריכים להגיע למגע מים כדי להחזיר לבגד את הצבע המקורי, מדוע שלא ייחשב הניעור לליבון, סוף סוף התלבן הבגד גם ללא מגע מים, ומדויקים א"כ דברי רש"י שכותב חייב חטאת "דזהו ליבונו" ז"א כשם שבכל מקום אחר מגע מים נוצר הליבון, כאן אחר הניעור נוצר אותו ליבון, ולכן יש כאן חיוב חטאת דאורייתא. (וכאין זה כתב השער הציון {שב סקמ"א}.

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)