הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "ולא אמרן"; "לית לן בה"
שבת קמז ע"א
אמר רב הונא
המנער טליתו בשבת - חייב חטאת.
ולא אמרן אלא בחדתי, אבל בעתיקי - לית לן בה.
ולא אמרן אלא באוכמי, אבל בחיורי וסומקי - לית לן בה. והוא דקפיד עלייהו.
עולא איקלע לפומבדיתא, חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו. אמר: קמחללין רבנן שבתא! אמר להו רב יהודה: נפוצי ליה באפיה, אנן לה קפדינן מידי.
אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף, אמר ליה: הב לי כומתאי. [חזא דאיכא] טלא עליה, הוה קמחסם למיתבה ליה. אמר ליה: נפוץ שדי, אנן לא קפדינן מידי.
1.
הביטוי "ולא אמרן" מלמדנו שהגמרא מצמצמת את הדין הקודם.
2.
ביטויים דומים שמלמדים על צימצום היקף הדין הקודם: "לא שנו אלא..." / והני מילי" / "ודווקא" / "הכא במאי עסקינן", ועוד. חלקם מתייחסים לדברי תנאים במשנה או בברייתא.
3.
הביטוי בסוגייתנו – "ולא אמרן" – מצמצם את הדין של האמורא רב הונא. כלומר דינו של רב הונא הוא: המנער טליתו בשבת חייב חטאת. ועל זה מצמצמת הגמרא צמצום ראשון: מדובר דווקא בטלית חדשה. וכך הגמרא ממשיכה בצימצומים נוספים, שמדובר דווקא בטלית בצבע שחור, ומשמע שדווקא אם מקפיד להוריד ממנו את הלכלוך על ידי ניעור גם ביום חול.
4.
נראה לומר, שהביטויים "ולא אמרן אלא ב... אבל ב... לית לן בה" מלמדים שמדובר בתנאי הכרחי, שאם באמת מתקיים המצב שמובא אחרי "אבל ב..." הרי שכלל לא מתקיים הדין.
5.
ויש לשאול: מדוע לגבי הקפדה [אם האדם מקפיד שבגדו לא יהיה מלולכך] לא מנסחת הגמרא גם באותה צורה: "ולא אמרן אלא דקפיד אבל בלא קפיד לית לן בה"
6.
ולכן נראה לומר שתי אפשרויות:
6.1
שבאמת כוונת הגמרא היא ללמדנו שגם לגבי בגד חדש וגם לגבי בגד שחור התנאי הבלעדי כדי שיהיה אסור לנער הוא אם האדם "מקפיד". כלומר, מה שהגמרא אמרה "לית לן בה" זה רק בתנאי שגם לא מקפיד. וכדי שיהיה אסור לנער צריך שגם יהיה שחור או חדש אבל בעיקר שהאדם מקפיד. כלומר, התנאי של מקפיד הוא התנאי העיקרי.
6.2
עניין ההקפדה ניתן להסקה מעצם העובדה שהטלית היא חדשה ושחורה [שבמקרה כזה נוכל להסיק שהאדם מקפיד].
7.
רמב"ם הלכות שבת פרק י הלכה יח:
המסתת את ע האבן כל שהוא חייב משום מכה בפטיש המצדד את האבן ביסוד הבנין ותקנה בידו והושיבה במקום הראוי לה חייב משום מכה בפטיש, הלוקט יבולת שעל גבי בגדים בידו כגון אלו היבולות שבכלי צמר חייב פ משום מכה בפטיש, והוא שיקפיד עליהן, אבל אם הסירן דרך עסק הרי זה פטור,
המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הציהוב הלבן הנתלה בה כדרך שהאומנין עושין חייב חטאת, ואם אינו מקפיד מותר. +/השגת הראב"ד/ המנער טלית חדשה שחורה כדי לנאותה ולהסיר הציהוב. א"א מפרשים אחרים פירשו (עי' תוס' שבת קמז ד"ה המנער ובראשונים שם) מנערו מן המים שנפלו עליו והוא תולדת מכבס והפי' הזה הוא לפי הענין.+
8.
ביאור הלכה סימן שב סעיף א:
* עליה - הנה בגמרא קמ"ז איתא אמר רב הונא המנער טליתו בשבת חייב חטאת ולא אמרן אלא בחדתי אבל בעתיקי לית לן בה ולא אמרן אלא באוכמי אבל בחיורי וסומקי לית לן בה והוא דקפיד עלייהו עולא איקלע לפומבדיתא חזא לרבנן דקא מנפצי גלימייהו אמר קא מחללי רבנן שבתא א"ל רב יהודא נפוצו ליה באפיה אנן לא קפדינן מידי עכ"ל הגמרא
והנה מלשון הגמרא דקאמר והוא דקפיד משמע לכאורה דאפילו בחדתי ואוכמי לא אמרינן מסתמא הוא מקפיד עליהם אלא דוקא בידוע שקפיד וכן מוכח ממ"א סק"ב שהיה מפרש כן
עד כאן המשנ"ב כנראה מבאר לפי אפשרות 6.1 לעיל שאסור לנער את הטלית רק בתנאי שגם ידוע בפועל שהוא מקפיד.
8.1
המשך:
אבל א"כ קשה מאי טעמא דעולא דהיה אומר בפשיטות על הרבנן דקא מחללי שבתא ובשלמא חדתי ואוכמי ראה עולא אבל מנא ידע דקפדי וגם דברי רש"י שפירש על הא דאמר אלא באוכמי וז"ל אלא באוכמי שהאבק מקלקל מראיתה וקפיד עליה עכ"ל מוקשה מאד לפ"ז דלמאי בעינן אוכמי הא איירי בידוע שקפיד
וע"כ אנו צריכין לפרש דהא דקאמר והוא דקפיד היינו למעוטי היכא דלא קפיד אבל בסתמא אמרינן דבחדתי ואוכמי קפיד הוא מפני שהאבק מקלקל מראיתה
עד כאן המשנ"ב כנראה מבאר לפי אפשרות 6.2 לעיל, שבבגד שחור ו/או חדש ממילא נובע שמקפיד גם אם לא נודע בבירור, ורק אם במפורש נודע שאינו מקפיד יהיה מותר, וכך משמע גם מלשון הרמב"ם,
8.2
ולפי הנ"ל מובן מדוע הגמרא לא ניסחה גם לגבי "קפיד" בניסוח "ולא אמרן... לית לן בה" [כלעיל בסעיף 5].
8.3
והמש"ב מאריך בביאור הסוגיה ובדיני הפוסקים.
9.
לפי כל הנ"ל נראה לומר הסבר חדש: הביטוי "ולא אמרן... לית לן בה" אין משמעותו דומה לביטוי: "והוא ש..."; "והני מילי..." [שהרי הגמרא יכלה לנסח: "והוא בבגד חדש ובשחור ובקפיד..", או: והני מילי ב..."], אלא שהניסוח המיוחד בא ללמדנו שהבגד השחור והחדש גורם שבאופן של ממילא האדם הלובש אותם מקפיד על נקיונם.
