הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "תניא נמי הכי"

שבת קמז ע"א

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: היוצא בטלית מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת - חייב חטאת. תניא נמי הכי סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת - חייבין חטאת. ולא סוחרי כסות בלבד אמרו, אלא כל אדם, אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך. וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו - חייב חטאת. ולא חנוני בלבד אמרו, אלא כל אדם, אלא שדרכו של חנוני לצאת כך.... 
 
רמב"ם הלכות שבת פרק יט הלכה יט:

היוצא בטלית מקופלת ומונחת על כתיפו חייב, אבל יוצא הוא בסודר שעל כתיפו אף על פי שאין ו נימה קשורה לו באצבעו, וכל סודר שאינו חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו, היתה סכנית קצרה שאינה רחבה קושר שני ראשיה למטה מכתפים ונמצאת כמו אבנט ומותר לצאת בה.

1.
רמב"ם הלכות שבת פרק יט הלכה יט:

היוצא בטלית מקופלת ומונחת על כתיפו חייב, אבל יוצא הוא בסודר שעל כתיפו אף על פי שאין ו נימה קשורה לו באצבעו, וכל סודר שאינו חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו, היתה סכנית קצרה שאינה רחבה קושר שני ראשיה למטה מכתפים ונמצאת כמו אבנט ומותר לצאת בה.

הרמב"ם פוסק כרבי יוחנן מפני שאין מי שחולק עליו וגם מפני שיש ברייתא כדעתו.

2.
ודנים הפרשנים מה יש בברייתא שאין בדברי רבי יוחנן.

3.
בכל אופן ראוי להזכיר כאן את השאלה היסודית: מדוע אמורא צריך לומר מה שנאמר בברייתא [אם היא היתה ידועה לו].

4.
כנראה שיש כמה תשובות שמתאימות לסוגיות שונות. בכל אופן בסוגייתנו נראה לומר, שרבי יוחנן הכיר את הברייתא והוא רק ניסח את הדין שנלמד מהברייתא, בה נאמר הדין ב"דרך אגב" - "אלא כל אדם", וכנראה שרבי יוחנן "מחדש" שאפילו אם נהוג לצאת כך ביום חול - חייב חטאת [ולא כפי שמובא ב"מתיבתא", הערה יא]. והסיבה שהוא חייב חטאת, מפני שלמרות שיוצאים כך ביום חול עדיין לא נחשב כבגד וכקישוט ונחשב כמשא וחייב.

5.
משנה ברורה סימן שא ס"ק קיא:

חייב חטאת - שאין זה דרך מלבוש והו"ל משוי.

כנ"ל