הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "מתקיף"; "הלכה כסתם משנה"
שבת קנ ע"א
משנה. לא ישכור אדם פועלים בשבת, ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. אין מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי באמירתו - רשאי אני להחשיך עליו.
גמרא. (פשיטא) מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו? - אמר רב פפא: חבר נכרי. מתקיף לה רב אשי: אמירה לנכרי שבות! –
אלא אמר רב אשי: אפילו תימא חבירו ישראל, הא קא משמע לן: לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים, אבל אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב?
ומתניתין מני - כרבי יהושע בן קרחה.
דתניא: לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב?
רבי יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהושע בן קרחה.
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה - דכתיב +ישעיהו נח+ ממצוא חפצך ודבר דבר; דיבור - אסור, הרהור - מותר.
1.
רב אשי מעמיד את המשנה ב"חברו ישראל", ויוצא מכך שאסור לומר לחברו ישראל שישכור עבורו פועלים [לצורך יום חול], אבל באופן עקיף הוא רשאי לומר לחברו בשבת בלשון שאלה וללא הזכרת פעולה של שכירות או של עבודה או של כסף.
2.
רמב"ם הלכות שבת פרק כד הלכה ד:
מותר לאדם לומר לפועל הנראה א שתעמוד עמי לערב, אבל לא יאמר לו היה נכון לי לערב שנמצא עושה חפצו בשבת,
ואסור לרוץ ב ולדלג * בשבת שנאמר מעשות דרכיך שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול,
ויורד אדם לבור ושיח ומערה אפילו הן מאה אמה ומטפס ויורד ושותה ומטפס ועולה, ואסור להרבות בשיחה בטלה בשבת שנאמר ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת ג כדבורך של חול.
הרמב"ם מדגיש יותר, שכל ההיתר הוא בניסוח של שאלה וספק: "הנראה שתעמוד איתי לערב?" וכך משמע בלשון הגמרא בסוגייתנו.
3.
הגמרא קובעת שהסברו של רב אשי במשנתנו מתאים לשיטת רבי יהושע בן קרחה בברייתא במחלוקתו עם "תנא קמא".
4.
נציג כמה נקודות עקרוניות וכאלה שקשורות למבנה הסוגיה:
בגמרא:
משנה. לא ישכור אדם פועלים בשבת, ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. אין מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי באמירתו - רשאי אני להחשיך עליו.
גמרא. (פשיטא) מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו? - אמר רב פפא: חבר נכרי.
מתקיף לה רב אשי: אמירה לנכרי שבות! –
"מתקיף" - רב אשי מקשה על רב פפא [רב אשי היה תלמידו של רב פפא]. הוא מקשה עליו מהעיקרון של "אמירה לנכרי שבות", כלומר, מהכלל שיש איסור מדרבנן לומר לנכרי לעשות פעולה שאסורה ליהודי [ודנים הפרשנים האם מדובר במלאכה שאסורה מדאורייתא או גם במלאכה מדרבנן].
בדרך כלל הביטוי "מתקיף" מובא כשמדובר בקושיה של אמורא על אמורא אחר מכח סברא. ואילו בסוגייתנו לא מדובר בסברא אלא בדין שמביא רב אשי וממנו רב אשי מקשה על רב פפא. ואולי הסברא באה לידי ביטוי בזה שרב אשי סובר שהדין של איסור אמירה לנכרי חל גם על איסורי דרבנן [דיבור בשבת] ולא רק על איסור דאורייתא.
5.
המשך הגמרא:
אלא אמר רב אשי: אפילו תימא חבירו ישראל, הא קא משמע לן: לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים, אבל אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב?
ומתניתין מני - כרבי יהושע בן קרחה.
רב אשי מעמיד את משנתנו באוקימתא שאסור לאדם לומר לחברו [היהודי] לשכור פועלים, אבל בלשון עקיפה [שלא יזכיר ממש שכירות בכסף] – מותר. והגמרא קובעת שעיקרון זה של המשנה – לפי ביאורו של רב אשי – מתאים לשיטת התנא רבי יהושע בן קורחה [שחולק על "תנא קמא" – בברייתא להלן].
6.
ויש לשאול: מי אמר את הביטוי "ומתניתין מני – כרבי יהושע בן קרחה", האם רב אשי עצמו אמר כהמשך לתרוצו, או שמא על ידי "עורך הגמרא" [אחרי דורו של רב אשי עצמו].
7.
המשך הגמרא:
דתניא: לא יאמר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב?
רבי יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב?
הגמרא מצטטת את המחלוקת בברייתא שנובע ממנה שמשנתנו היא כרבי יהושע בן קרחה.
8.
המשך:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהושע בן קרחה.
רבי יוחנן קבע שהלכה כרבי יהושע בן קרחה. וצריך לומר שרב אשי שאמר את האוקימתא במשנתנו הוא זה שאמר גם שמשנתנו היא כרבי יהושע בן קרחה שהלכה כמותו על פי פסיקת רבי יוחנן.
9.
ונראה להוסיף: כנראה שרב אשי הסביר כך את משנתנו כדי שתהיה תואמת לפסיקת רבי יוחנן.
9.1
או שכוונת רב אשי לומר, שהסברו מוכרח במשנתנו כי כנראה גם רבי יוחנן כך הסביר את המשנה, שהרי רבי יוחנן קבע הלכה כרבי יהושע בן קרחה [כנראה בגלל שהסתמך על "סתם משנה" – משנתנו, ראה גם "מתיבתא", הערה לו]. והסברו זה של רבי יוחנן נראה כאילו הוא סותר את הכלל שבדרך כלל הלכה כ"תנא קמא" [בברייתא – נגד תנא בודד], אלא כנראה שכלל זה ["הלכה כתנא קמא"] לא חל בברייתות אלא רק במשניות.
10.
המשך:
ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה - דכתיב +ישעיהו נח+ ממצוא חפצך ודבר דבר; דיבור - אסור, הרהור - מותר.
הגמרא מביאה את הנימוק לפסיקת רבי יוחנן כדי להסביר מדוע יש להעדיף את שיטת רבי יהושע בן קרחה ואת העדפה להסביר כמותו את משנתנו [וכפי דברי רב אשי].
11.
לגבי ה"סתם משנה" - משנתנו, יש להוסיף: אפשר לומר, שמשנתנו לא מוגדרת כ"סתם משנה" כרבי יהושע מפני שדינו של רבי יהושע בברייתא לא מוזכר במפורש ובאופן ישיר במשנה, אלא רק לפי הסברו של רב אשי.
12.
הערה: מחלוקת בין רש"י ותוס' בסוגייתנו אודות זיהויו של רבי יהושע בן קרחה, האם מדובר בבנו-תלמידו של רבי עקיבא או ברבו של רבי עקיבא.
