אטעיתיה לרב
עירובין ב ע"ב
"אמר רב חסדא: הא מתניתא אטעיתיה לרב, דתניא...".
רב חסדא לא די שחלק על רב, אלא טען שדבריו הם טעות. ולא עוד אלא שאמר את הדברים במפורש ולא הסתתר מאחורי רמיזות עדינות. והוא לא סבר שהדברים ייחשבו כזילזול או כפגיעה לא נכונה בכבודו של רב חלילה.
כבר על משה רבנו נאמר שטעה, בספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנז: "רבי אלעזר בן עזריה אומר בשלשה מקומות בא משה לכלל כעס ובא לכלל טעות...".
וכך הלשון על יהושע בדרשות הר"ן בדרוש השמיני: "ועם היות שלא היתה כונת אלו לזה, טעה יהושע בכך... והנה לדעת רבי שמעון, יהושע טעה בכונתם של אלו".
גם בתנאים תתכן טעות, כדברי הגמרא במסכתות ראש השנה דף ל ע"ב; סוכה דף מא ע"ב; ומנחות דף סח ע"ב: "רבי יהודה הוא דקא טעי, הוא סבר: רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר, ולא היא, מדאורייתא קאמר".
ובמסכת עבודה זרה דף ט ע"א: "אמר רב פפא: אי טעי האי תנא...".
ובמסכת סנהדרין דף לג ע"א ובמשנה במסכת בכורות דף כח ע"ב מתוארת טעותו של רבי טרפון בדין.
ולשון שו"ת הרי"ד סימן סב: "וכמה משניות סתרו האמוראים לומר שאין הלכה כמותם וגדולה החכמה מן החכם, ואין חכם שינקה מן השגיאות שאין החכמה תמימה בלתי לה' לבדו".
ובמפורש אמרו במשנה במסכת נזיר דף לב ע"ב: "וזו טעות טעה נחום המדי". נחום המדי הוא תנא המוזכר בכמה משניות.
ובאמוראים, במקומות רבים הודו אמוראים ואמרו: "דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי".
במסכת נדה דף מה ע"ב אמרה הגמרא: "ולא היא, רבא קטעי".
ובמסכת בכורות דף מ ע"ב אמרו: "ורב הונא – מתני' אטעיתיה".
במסכת עירובין דף סה ע"ב: "יתוב רבה ורב יוסף בשילהי פירקיה דרב ששת, ויתיב רב ששת וקאמר: כמאן אמרה רב לשמעתיה - כרבי מאיר. כרכיש רבה רישיה {בהסכמה}. אמר רב יוסף: תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בהאי מילתא?!"
במסכת כתובות דף צ ע"א: "תיובתא דרב יהודה. רב יהודה מתניתין אטעיתיה, הוא סבר: כתובתה קיימת אכולה מילתא קאי, ולא היא, אעיקר כתובה קאי".
ובכמה מקומות אמרו שדברי האמורא הם בדותא או ברותא.
גם התוספות מזכיר בלשונו טעות של הגמרא או של אמורא, במסכת מנחות דף כ ע"א: "התנא נקט האמת שכך היה ראוי לדרוש, והש"ס טועה כאן להקשות".
ובתוספות מסכת בבא בתרא דף לט ע"א: "ואומר ר"י דרבא היה טועה".
ואילו בדורות אלו אין דרך לומר על חכמים שטעו, בודאי לא על גדולי חכמי דורות קודמים, ועל אחת כמה וכמה שלא על תנאים ואמוראים.
