הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "תיובתא"; "קשיא"; "דילמא"
עירובין ג ע"א
ואפילו הכי עשרים אמה הוא דגבוה. דתנן: חמש אמלתראות של מילה היו על גביו, זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו. - והאי מאי תיובתא, דילמא כי תניא ההיא דאמלתראות - באולם תניא? –
והאי מאי קושיא? דילמא תבנית היכל כתבנית אולם?
אלמה אמר רבי אילעא אמר רב: רחבה ארבע אף על פי שאינה בריאה, ואם יש לה אמלתרא - אפילו גבוהה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט.
אמר רב יוסף: אמלתרא מתניתא היא, מאן קתני לה? - אמר אביי: והא חמא בריה דרבה בר אבוה קתני לה.
ותיהוי אמלתרא מתניתא, ותיקשי לרב! –
אמר לך רב: דל אנא מהכא, מתנייתא מי לא קשיין אהדדי? אלא מאי אית לך למימר - תנאי היא, לדידי נמי - תנאי היא.
רב נחמן בר יצחק אמר: בלא רב מתנייתא אהדדי לא קשיין; לרבנן, קורה טעמא מאי - משום היכרא. והאי דקתני יתר מפתחו של היכל - סימנא בעלמא. ורב נחמן בר יצחק, הניחא אי לא סבירא ליה הא דרבה, אלא אי סבירא ליה הא דרבה, דאמר רבה: כתיב +ויקרא כ"ג+ למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי עד עשרים אמה אדם יודע שדר בסכה, למעלה מעשרים אמה - אין אדם יודע, משום דלא שלטא ביה עינא. אלמא: גבי סוכה נמי בהיכרא פליגי, איפלוגי בתרתי למה לי? - צריכא, דאי אשמעינן גבי סוכה - בהא קאמר רבי יהודה, כיון דלישיבה עבידא - שלטא ביה עינא. אבל מבוי, דלהילוך עביד - אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן בהא - בהא קאמרי רבנן, אבל בהך - אימא מודו ליה לרבי יהודה, צריכא.
1.
מבנה הגמרא [חלקי]:
ואפילו הכי עשרים אמה הוא דגבוה. דתנן: חמש אמלתראות של מילה היו על גביו, זו למעלה מזו, וזו למעלה מזו. - והאי מאי תיובתא, דילמא כי תניא ההיא דאמלתראות - באולם תניא? –
פעמים רבות בש"ס דוחים קושיה על ידי פתיחה בביטוי "ודילמא" – דחיית ההכרח שבקושיה. לפעמים האמת וההלכה היא כמובא ב"דילמא" ולפעמים אין כך המסקנה אבל די בטענה שמובאת ב"ודילמא" [או ב"דילמא"] כדי לדחות את ההכרח שבקושיה. [וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כה, שיש ל"דילמא" משמעות נוספת של "מעשה"].
2.
בכל זאת בסוגייתנו קצת קשה, מדוע הגמרא הוסיפה את הביטוי "והאי מאי תיובתא" [ביטוי זה - 4 מופעים בש"ס.
3.
וראה ב"מתיבתא", הערה ח, ש"תיובתא" היא קושיה ממשנה או מברייתא, ואילו "קשיא" [במשפט הבא בגמרא] היא מסברת אמוראים.
4.
אבל לא זו הבעיה שהעלינו לעיל. המחלוקת לגבי משמעות הביטויים "תיובתא" ו"קשיא" היא כאשר הגמרא מתכוונת באמת להקשות על ידי "תיובתא" או על ידי "קשיא" בין אם היא נשארת בקושיה ובין אם לאו, ולא מתאים לסוגייתנו.
5.
ולכן יש לומר, בסוגייתנו הקושיה היא על ה"תיובתא" ועל ה"קשיא" - הגמרא מקשה על רב ממשנה, ובאמצע מהלך הקושיה היא שואלת על הקושיה עצמה "והאי מאי תיובתא", ואחר כך היא מקשה על דחיית השאלה הקודמת שהיתה על הקושיה "והאי מאי קשיא", ורק אחר כך היא מסיימת את מהלך הקושיה על רב.
6.
והאי מאי קושיא? דילמא תבנית היכל כתבנית אולם?
יש להעיר כאן כדלעיל. הביטוי המלא "והאי מאי קושיא" [כמובא בסוגייתנו] - 2 מופעים בש"ס! ואילו בלשון של "ומאי קושיא" - יותר מ 50 מופעים.
7.
אחרי כל ההסבר לעיל עדיין יש לשאול: מדוע הגמרא לא הסתפקה ב"דילמא..", אלא כנראה בגלל - כפי שאמרנו - שמדובר בקושיה שהיא עצמה על קושיה.
8.
אלמה אמר רבי אילעא אמר רב: רחבה ארבע אף על פי שאינה בריאה, ואם יש לה אמלתרא - אפילו גבוהה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט.
אמר רב יוסף: אמלתרא מתניתא היא, מאן קתני לה? - אמר אביי: והא חמא בריה דרבה בר אבוה קתני לה.
גם בשלב זה יש כאן בגמרא שלב פנימי שבה טוען רב יוסף שהדברים שנאמרו בשם רב [כדי להקשות על סתירה בין דברי רב] הם למעשה ציטוט של "ברייתא" [כלומר מימרא אמוראית שהיא ברייתא], ואביי מיידע אותנו מי אמר את אותה ברייתא. כלומר, מדובר כאן ש"רב" מסר את דברי הברייתא כנראה שלא בלשונה המדוייק [ולכן לא הביאה הגמרא פתיחה של "והתניא"], ולכן חייב היה אביי ליידע אותנו מי אמר את אותה ברייתא [או כדי לומר שזהו ציטוט מדוייק של הברייתא].
8.1
אבל אפשר לומר פשוט יותר: "רב" נחשב כתנא ["רב תנא הוא ופליג"] ורשאי לחלוק על משנה/ברייתא ["מתיבתא", הערה טז] ולכן עדיף להקשות עליו מדברי עצמו, ולכן הגמרא אמרה שרב עצמו אמר את הברייתא וכנראה הוא עצמו סובר כמותה, וממילא קמה הקושיה על רב מדברי עצמו.
9.
ותיהוי אמלתרא מתניתא, ותיקשי לרב! –
אמר לך רב: דל אנא מהכא, מתנייתא מי לא קשיין אהדדי? אלא מאי אית לך למימר - תנאי היא, לדידי נמי - תנאי היא.
"רב" עונה, שלמעשה יש כאן סתירה בין שתי ברייתות, ומה שניישב על סתירה זו נוכל ליישב על הסתירה בין דברי רב.
10.
רב נחמן בר יצחק אמר: בלא רב מתנייתא אהדדי לא קשיין; לרבנן, קורה טעמא מאי - משום היכרא. והאי דקתני יתר מפתחו של היכל - סימנא בעלמא. ורב נחמן בר יצחק, הניחא אי לא סבירא ליה הא דרבה, אלא אי סבירא ליה הא דרבה, דאמר רבה: כתיב +ויקרא כ"ג+ למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי עד עשרים אמה אדם יודע שדר בסכה, למעלה מעשרים אמה - אין אדם יודע, משום דלא שלטא ביה עינא. אלמא: גבי סוכה נמי בהיכרא פליגי, איפלוגי בתרתי למה לי? - צריכא, דאי אשמעינן גבי סוכה - בהא קאמר רבי יהודה, כיון דלישיבה עבידא - שלטא ביה עינא. אבל מבוי, דלהילוך עביד - אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן בהא - בהא קאמרי רבנן, אבל בהך - אימא מודו ליה לרבי יהודה, צריכא.
רב נחמן בר יצחק מסביר על פי כמה שיטות במסכת סוכה, וכנראה הוא לא מכריע בין השיטות השונות.
