הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטויים: "תיובתא"; "והלכתא"

עירובין י ע"א

איתמר; נראה מבפנים ושוה מבחוץ - נידון משום לחי. נראה מבחוץ ושוה מבפנים, רבי חייא ורבי שמעון ברבי. חד אמר: נידון משום לחי, וחד אמר: אינו נידון משום לחי. תסתיים דרבי חייא הוא דאמר נידון משום לחי, דתני רבי חייא: כותל שצידו אחד כנוס מחבירו, בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים, ובין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ - נידון משום לחי, תסתיים. ורבי יוחנן מי לא שמיע ליה הא? אלא: שמיע ליה, ולא סבר לה, רבי חייא נמי, לא סבר לה! - האי מאי? בשלמא רבי יוחנן לא סבר לה - משום הכי לא תני לה, אלא רבי חייא - אי איתא דלא סבר לה, למה ליה למיתנא? אמר רבה בר רב הונא: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נידון משום לחי. אמר רבה: ומותבינן אשמעתין חצר קטנה שנפרצה לגדולה - גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא בפתחה של גדולה. ואם איתא, קטנה נמי תשתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים! - אמר רבי זירא: בנכנסין כותלי קטנה לגדולה. ולימא לבוד ותשתרי! וכי תימא דמפלגי טובא - והא תני רב אדא בר אבימי קמיה דרב חנינא: קטנה בעשר, גדולה באחת עשרה! - אמר רבינא: במופלגין מכותל זה בשנים, ומכותל זה בארבעה. ולימא לבוד מרוח אחת, ותשתרי!
רבי היא, דאמר: בעינן שני פסין. דתניא: חצר ניתרת בפס אחד, רבי אומר: בשני פסין. האי מאי? אי אמרת בשלמא נראה מבחוץ ושוה מבפנים - אינו נידון משום לחי, ורבי סבר לה כרבי יוסי, ודרבי זירא ודרבינא ליתא - משום הכי: קטנה בעשר, וגדולה באחת עשרה, משום דרבי סבר לה כרבי יוסי. אלא אי אמרת נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נידון משום לחי, ודרבי זירא ודרבינא איתא, ורבי לא סבר לה כרבי יוסי - גדולה באחת עשרה למה לי? ממה נפשך: אי למשרייה לגדולה קאתי - בעשר ושני טפחים סגיא. ואי למיסרה לקטנה קאתי - לאשמועינן דמפלגי טובא! אלא לאו שמע מינה: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - אינו נידון משום לחי, שמע מינה.
אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתתא.
אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן, ואהא אמרת ניהלן;
דאמר רמי בר אבא אמר רב הונא: לחי המושך עם דפנו של מבוי, פחות מארבע אמות - נידון משום לחי ומשתמש עם חודו הפנימי, ארבע אמות - נידון משום מבוי, ואסור להשתמש בכולו.
ואת אמרת לן עלה: שמע מינה תלת; שמע מינה: בין לחיין אסור, ושמע מינה: משך מבוי בארבע,
ושמע מינה: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נידון משום לחי.
והלכתא: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נידון משום לחי.
תיובתא והלכתא? - אין, משום דתני רבי חייא כוותיה.

1.
בגמרא הובאה מחלוקת אם לחי הנראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי או לא.
בקטע שלפני הדו-שיח בין רב יוסף לאביי נקבע "שמע מינה נראה מבחוץ ושוה מפבנים אינו נידון משום לחי", ומסקנה זו חולקת על דברי רב יוסף כפי שמעיד אביי. ובקטע האחרון נאמר "והלכתא נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי" [כמו בדברי רב יוסף].

2.
הגמרא עצמה מעוררת את הסתירה בין שתי המסקנות, כאשר למסקנה הראשונה של "שמע מינה" היא קוראת "תיובתא".

3.
למעשה מובאת בסוגיה סתירה בין שתי ברייתות, ולהוכחה מהברייתא השניה ["שאינו נידון משום לחי"] הגמרא מכנה כאן כתיובתא לדעה שבברייתא הראשונה [שנידון משום לחי].
מדוע היא מגדירה מסקנה של "שמע מינה" כתיובתא?

4.
אלא כנראה שאת כל הקטע מ"והלכתא" הוסיפו הסבוראים אחרי רב אשי ורבינא, והם הגדירו את המסקנה בסוגיה [של "שמע מינה"] כ"תיובתא" כי הם הבינו שכך סוברת "סתמא דגמרא" – היא מכריעה כברייתא השניה, לכן מייד הם עצמם שואלים כיצד הם גם אומרים "והלכתא" שכן נידון משום לחי, ועל כך הם עונים שלמרות ה"שמע מינה" דווקא הברייתא הראשונה היא זו שמחייבת להלכה מפני שהיא מבית מדרשו של רבי חייא [לעיל בדף ט עמוד ב נאמר שרבי חייא אמר שנידון משום לחי].

5.
ויש לציין שהביטוי "תיובתא והלכתא" - 5 מופעים בש"ס, כאשר בכל שאר ארבעת המופעים המשמעות היא, שה"והלכתא" בא ליישב את התיובתא [וכנראה שמדובר ש"סתמא דגמרא" סיימה בתיובתא והסבוראים הכריעו ב"והלכתא"].

6.
ראה ב"רבנן סבוראי" לרב זיני, עמוד 86 שקובע שקטע הסוגיה לעיל - ולא רק מהביטוי "והלכתא" ואילך – הוא של חכמים שאחרי רב אשי. הוא טוען שבדף הקודם הוזכר בעניין זה רב אשי עצמו, ולכן ההמשך נערך בתקופה מאוחרת יותר.

7.
לגבי דברי רב יוסף "לא שמיע לי" הכוונה היא, שהוא טוען שלא שמע זאת [שנידון כלחי] מרב הונא שהיה רבו, וכנראה שבנו של רב הונא - רבה - אמר זאת מעצמו, ואם רב הונא עצמו היה אומר את הדין רב יוסף היה מקבלו [כי היה תלמידו] – "מתיבתא" הערה ט-י.