כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > שושן צחור - "שפת פרח שושן" (עירובין יד ע"א)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

שפתו שפת פרח שושן כתיב ביה – שושן צחור

"עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. הא תו למה לי? סיפא איצטריכא ליה: כל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח. מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן, אמר קרא: ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגל סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסב אתו סביב. והא איכא שפתו! אמר רב פפא: שפתו שפת פרח שושן כתיב ביה, דכתיב: ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן אלפים בת יכיל" (עירובין, יד ע"א).

פירוש: אמרנו במשנה שקורה "עֲגוּלָּה רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְרוּבַּעַת". ושואלים: הָא תּוּ [זו עוד] לָמָּה לִי, הרי לכאורה כבר שנינו כיוצא בזה ומה צורך להוסיף כאן? ומשיבים: סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ [סופו של הדבר אני צריך לו]: אותו כלל שֶׁכָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶיקֵּפוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ רוֹחַב טֶפַח. ושואלים: מְנָא הָנֵי מִילֵּי [מנין דברים אלה] שכך הוא השיעור? אָמַר ר' יוֹחָנָן, אָמַר קְרָא [אמר המקרא] שנאמר בשלמה "וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וְקָו שְׁלשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אתוֹ סָבִיב" (מלכים א, ז, כג) ומקשים: וְהָא אִיכָּא שְׂפָתוֹ [והרי יש שפתו]?! כלומר הלא נמדד הים מבפנים, ואם מודדים את היקפו מבחוץ שוב אין יחס זה מדויק, אָמַר רַב פַּפָּא: שְׂפָתוֹ שְׂפַת פֶּרַח שׁוֹשָׁן כְּתִיב בֵּיהּ [נאמר בו], כלומר שהיתה שפתו דקה מאד, שכן נאמר: "וְעָבְיוֹ טֶפַח וּשְׂפָתוֹ כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: שושן צחור שם באנגלית: Madonna Lily שם מדעי: Lilium candidum

שם נרדף במקורות: שושן, שושנה שמות בשפות אחרות: ערבית - זַנְבַּק, סַוְסַן אַבְּיַד

הנושא המרכזי: על זהות השושן

השם "שושן" או "שושנה" או בצורת הרבים "שושנים" כשם צמח מופיע במקרא 12 פעמים כאשר 8 מהם במגילת "שיר השירים". הפסוק "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים, ב ב') מדגיש את הניגוד בין השושנה הנאה והאהובה לקוצים הדוקרניים הסובבים אותה. בהושע (יד ו') השושנה מסמלת יופי או מקום עשיר במים: "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן". על הקשר למים נאמר במדרש (ויקרא רבה, מרגליות, אחרי מות, פרשה כ"ג): ד"א כשושנה בין החוחים, מה שושנה זו כל זמן שהשרב עליה היא כמושה, עבר עליה צל היא מרטבת והולכת, כך ישראל כל זמן שצלו של עשו קיים כביכול ישראל כמושין, עבר צילו של עשו הן מרטיבין והולכין, הה"ד אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה". בעל "מצודת דוד" מפרש את הפסוק: "יפרח כשושנה - יעלה פרחים נאים כשושנה ושרשיו יתפשטו כשרשי עצי לבנון". השושנה כצמח נוי הייתה צמח קטיף כפי שאנו מוצאים בפסוק "דודי ירד לגנו לערוגת הבשם, לרעות בגנים וללקט שושנים" (שיר השירים, ו ב'). פסוק זה רומז על השושנים כצמח בושם ואכן כך לומד המדרש (שיר השירים רבה, וילנא, פרשה ב ו'): "... אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, מה השושנה הזו אינה בטלה לעולם אלא גב ריחה, כך ישראל אינן בטלין אלא גב מצות ומעשים טובים, מה שושנה זו אינה אלא לריח, כך לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל וכו'".

מבין צמחי המקרא זכתה השושנה למחקרים רבים ולמספר הזיהויים הגדול ביותר על ידי המתרגמים, המפרשים והחוקרים. שלל ההצעות כולל כמעט את כל הפרחים הנאים של צמחי הארץ ואפילו כאלה שלא גדלו בה. אחת הגישות אף טוענת שהשושנה היא שם נרדף לפרח ואינה מתייחסת למין ספציפי. אחרים טוענים שהשם שושנה מתייחס למספר מינים שונים ולכן יש לזהות אותה על פי ההקשר הספציפי. הקושי בזיהוי נובע בעיקר מתוך כך שנגזרות השם שושן – שושנה בשפות שונות (שושנתא בארמית וסורית, סוסן בערבית ו – sesanu באכדית) מתייחסות אף הן למינים רבים. גם השם krinon המופיע בתרגום השבעים כולל מספר צמחים. בשורות הבאות אציג שלושה מבין הזיהויים הנפוצים בספרות המחקר ואת תמונותיהם של צמחים נוספים שהוצעו.

שושן צחור

המקור הקדום ביותר לזיהוי השושנה/שושן עם השושן הצחור הוא, כנראה, תרגום השבעים בו הוא נקרא krinon (κρίνον) שפירושו ביוונית הוא השושן הצחור כמשתמע מתיאוריהם של דיוסקורידס ופליניוס (ראה את תרגומיו של י. פליקס). תאורו של דיוסקורידס מלווה באיור המאפשר לזהות את השושן הצחור כמעט בוודאות. הוא גם מציין ששמו הסורי Sasa ושמשחה המופקת מפרחיו קרויה Susinum שמות המזכירים את צליל השם העברי "שושן". בירושלמי (כלאים פ"ה דף ל טור א /ה"ז) אנו מוצאים: "... א"ר אבהו טעמא דר' ליעזר שכן מקיימין אותן לגמלים בערביא. האירוס אירסיה הקיסוס קיסוסא ושושנת המלך קרינטון וכו'". בריבמ"ץ (כלאים, פ"ה מ"ח) אנו מוצאים במקום "קרינטון" את השם "קרינון": "האירוס - ירושלמי: האירוס אירוסא, הקיסוס קיסוסא, ושושנת המלך קרינון, לשון יון שושנה קרינון וכו'". גם בוולגטה מתורגמת השושנה ל – lilium שהוא השושן הצחור.

בפירושו של ראב"ע לשיר השירים (ב א') לפסוק "אני חבצלת השרון שושנת העמקים" נאמר: "חבצלת - יש אומרים שהוא ורד, ויש אומרים שהוא צמח אחר נכבד יש לו ריח טוב, ועינו כעין שחרות. שושנת - יש אומרים שהוא צמח לבן, ויש לו ריח טוב, והוא חם מאד עד שריחו יכאיב הראש, ויתכן להיותו כן, יהיה פירושו מן שש, כי לעולם היא ששה עלים לבנים, גם בתוכו כדמות בד סעיפים ארוכים גם הם ששה, ויהיה פירוש שפתותיו שושנים בריח, לא בעין". ראשית מפירושו נוכל להסיק שלדעתו הורד איננו שושנה וזאת בניגוד לטעות הרווחת מאד בימינו שמקורה לדעת י. פליקס כבר באחד מבעלי המדרש שזיהה את "שושנת העמקים" עם "שושנה אחת של ורד" (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב). על זיהוי השושנה כורד ראו "והוא דקרו לה וורדא דפלניא"). התאור של פרח בעל "ששה עלים לבנים" המדיף ריח חזק ונעים הולם את השושן הצחור. לשושן עמוד עלי ירוק ("בתוכו כדמות בד") וששה אבקנים בעלי מאבקים כתומים ("סעיפים ארוכים גם הם ששה"). ראב"ע נאלץ לפרש שהדמוי "שפתותיו שושנים" אינו בצבע אלא בריח שהרי צבע השושן לבן ולא אדום כשפתיים.

חלק מהחוקרים התנגדו לאפשרות זיהוי השושנה עם השושן הצחור משום שעד לפני דור סברו שצמח זה איננו גדל בר בארץ וספק אם גדלוהו כאן. לאחר שאוכלוסיות בר קטנות של השושן הצחור התגלו בגליל ובכרמל (1) הצטמצמה ההתנגדות לזיהוי זה. כיום תפוצת השושן הצחור מצומצמת מאד אך ייתכן ובתקופת המקרא הוא היה נפוץ כצמח בר וכגידול חקלאי ששימש להפקת בשמים. בימינו מגדלים את השושן כצמח נוי וכצמח קטיף בכל אזורי הארץ. עובדה אחרונה זו עשוייה להסביר כיצד נאמר בפסוק "שושנת העמקים" למרות שבימינו תפוצת השושן הצחור היא בהרים בלבד. ייתכן אם כן שהאוכלוסיות בנות זמננו הן שריד שנותר בבתי גידול נידחים לאחר קטיף מסיבי שערך האדם (2) אך בעבר השושן לא רק שגדל בעמקים אלא אף היה נאה יותר. מפרש רש"י (שם): "שושנת העמקים - נאה משושנת ההרים לפי שמרטבת תמיד שאין כח החמה שולט שם".

לזיהוי השושנה עם השושן הצחור יש יתרונות וחסרונות בהשוואה לזיהויים האחרים אך הפסוק המובא בסוגייתנו ודברי רב פפא עשויים להוות ראיה מבוססת למדי. בספר מלכים א (פרק ז') השושן מוזכר בשני הקשרים:

א. בפסוק י"ט הוא מוזכר כקישוט המפאר את ראשי העמודים: "וכתרת אשר על ראש העמודים מעשה שושן באולם ארבע אמות". הרד"ק (שם) מצטט את התרגומים: "... ויונתן תרגם עובד שושנתא לקיט באולמא וכן תרגום פרח שושן לקיט שושנתא". הרלב"ג הרחיב בתאור זה: "וכותרות אשר על ראש העמודים - ר"ל שכבר עשה זה בכותרות אשר על ראש העמודים והם האגנות העליונות ציור שושנים ופרחים היו עולים על ראש הכותרות באולם ארבע אמות ואחשוב שזה הציור היה נעשה בשני טורי העמודים היוצאים מן השבכה כי העמודים ההם היו גבוהים על ראש הכותרות והיה בהם צורת פרחים ושושנים".

ב. בפסוק כ"ו מתואר הים שעשה שלמה הנראה כשפת "כוס פרח שושן": "ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן אלפים בת יכיל". כוונת הפסוק, לדעת רב פפא, לתאר את עובי שפת ה"ים" ואכן כך מפרש רש"י (עירובין, יד ע"א): "פרח שושן - דק מאד כפרח שושן זו". כנראה שכוונתו לומר ששפת ה"ים" היתה דקה (בניגוד לדפנות שהיו בעובי טפח) ולכן לא הגדילה את קוטרו. תאור זה שולל חלק גדול מהזיהויים שהוצעו במהלך המחקר כמו למשל פרחי האירוס או הכלנית. מבנה פרח האירוס מורכב מאד ואיננו נראה כמו כוס סימטרית בעלת שולים דקים. גם הכלנית איננה מתאימה לתאור בפסוק שהרי אין היא יוצרת מבנה כוס ומספר עלי הכותרת שלה איננו ששה (אם נניח שמקור השם שושן הוא במספר עלי הכותרת(3)).

בפירוש דעת מקרא על שיר השירים (ב א') מובאת סברה שהכוונה לנרקיס משום שיש לו ששה עלי כותרת המקיפים את העטרה (כעין כוס קטנה בצבע צהוב). להצעה זו יש יתרון בכך שהנרקיס גדל הן בעמקים והן בהרים ("שושנת העמקים") אך קשה להניח (אם כי לא בלתי אפשרי) שהמקרא ישתמש כדוגמה לשוליים דקים בעטרה הקטנה שהיא רק חלק מפרח ולא בפרחים גדולים ובולטים הנראים ככוס כדוגמת השושן הצחור. ייתכן ורש"י (שם) סבר שפרח השושן צוייר על הכוס ולא שמבנה הכוס היה דומה לפרח: "ועביו טפח - שוליו ודופנותיו אלא שאצל פיו היה דק ומרוקע ומרודד כמעשה שפת כוס ששותין בו ומצוייר פרח ושושן". כך סובר גם הרמב"ם בפיהמ"ש (אהלות, פ"ו מ"ז): "פרח הוא הדבר הבולט בקירות ובעמודים על ידי הכיור כמו שיש בבנינים החשובים מן הציורים והכיורים וציורי עלים בגבס. והוא ממה שנאמר כמעשה שפת כוס פרח שושן". על פי פירושיהם לא ברור תרוצו של רב פפא לשאלת הגמרא שהרי אם מדובר בציור בלבד מנין לנו שהשפה היתה דקה? פירוש רש"י במלכים סותר לכאורה את פירושו בסוגייתנו שבה פרח השושן מייצג עובי מסויים ולא ציור ("פרח שושן - דק מאד כפרח שושן זו").

הד לתפקידו של השושן כסמל יהודי אנו מוצאים בצורתו של מגן דוד. יש הטוענים כי הפרח שושן צחור שמורכב מששה עלי כותרת, המסודרים כשני משולשים האחד על גבי השני בצורה של מגן דוד, הוא למעשה השושנה של שיר השירים הרומזת לעם ישראל. השושן שימש כסמל על מטבע ביהוד מדינתא שהוטבע בארץ ישראל במאה ה-6 לפנה"ס. סמל זה מצא את דרכו למטבע בת זמננו.


תמונה 1. שושן צחור - תפרחות צילמה: שרה גולד		תמונה 2. שושן צחור צילמה: שרה גולד


תמונה 3. תבליט שושן על מטבע יהודית מהמאה ה- 6 צילם: Fiddler7		תמונה 4. מטבע בערך שקל שעוצב על פי דגם השושן

אירוס הגלבוע

בניגוד לדעה הרווחת בין החוקרים סבור ד"ר ע. פז שהשושן המקראי איננו השושן הצחור אלא אירוס הגלבוע בגלל נימוקים רבים שאת חלקם אציג להלן (את שאר נימוקיו ראה בספרו) בתוספת מספר הערות.

א. במשנה בטהרות (פ"ג מ"ז) נאמר: "תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו ואין השושנים אלא במקום הטומאה טהור וכו'". לדעתו העובדה שצמחי אירוס ארם נהריים התכולים הם השכיחים והבולטים בין הצמחים בבתי קברות מוסלמיים ברחבי הארץ (גם של יישובים שכבר אינם קיימים) היא עדות למנהג קבורה שהתמיד מאז ימי קדם שבו היה מקובל לגדל בצד הקברים אירוסים ולא שושן צחור.

ב. תפוצת השושן מוגבלת לבתי גידול לחים ומוצלים ולא ייתכן שהם יתפתחו בבתי קברות שהם חשופים בדרך כלל. השושן מוזכר כצמח שגדל בכרם שאף הוא בית גידול חשוף ולכן איננו מתאים לשושן הצחור: "האירוס והקיסוס ושושנת המלך וכל מין זרעים אינן כלאים בכרם" (כלאים, פ"ה מ"ח). במדרש (ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כג) נאמר: "מה שושנה זו ניכרת בין העשבים". גם מכאן ניתן להסיק שמדובר בצמח הגדל בבית גידול פתוח ולא בין סלעים או בחורש סבוך כשושן הצחור.

ג. תאורי השושנה בשיר השירים מתאימים לבית גידולו של אירוס הגלבוע ולא של השושן הצחור. האירוסים מבצבצים בין קוצים כקיפודן ועכובית הגלגל דבר המתואר בפסוק "כשושנה בין החוחים" (שיר השירים, ב ב'). מדרונות הגלבוע מהווים מרעה נוח ומכאן הדימויים "שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים" (שם, ז ד') או "הרעה בשושנים" (שם, ב ט"ז, ו ג'). אכן מפרש רש"י (שם, ו ג'): "הרועה את צאנו במרעה נוח וטוב". לעומת זאת בית הגידול הטרשי והסבוך של השושן הצחור איננו מתאים לרעיה.

ד. זיהוי השושנה עם השושן הצחור "אילץ" את אבן עזרא (ראה לעיל) לייחס את הדימוי "שפתותיו שושנים" לריח ולא לצבע שהרי שפתיים אינן לבנות. למעשה ההקשר בפסוק המלא הוא אכן לבשמים ("לחיו כערוגת הבשם, מגדלות מרקחים, שפתותיו שושנים נטפות מור עבר", שם, ה ג') אך לא קשה לראות במבט מקרוב את מבנה האירוס המזכיר פה ושפתיים של אדם (תמונה 5). טענה זו לא ברורה לי משום שלא די למצוא דמיון לשפתיים אלא יש למצוא בו גם ביטוי ליופי כלשהו למשל בצבעו או ריחו (כדברי אבן עזרא). לאור העובדה שאירוס הגלבוע איננו אדום כשפתים ההשוואה אליו איננה בהכרח מחמאה.

לאירוס הגלבוע ריח נעים בניגוד למיני האירוס האחרים דבר המצביע על כך שהוא השושנה שעל ריחה נאמר "שושנים נטפות מור עבר". במדרש (ילקוט שמעוני, שיר השירים רמז תתקפו) אנו מוצאים: "... דבר אחר מה שושנה זו אינו אלא לריח, כך ישראל לא נבראו הצדיקים אלא לגאולתן של ישראל". לענ"ד גם אם לאירוס הגלבוע יש ריח נעים אין הוא דומיננטי ברמה המצדיקה לומר "מה שושנה זו אינו אלא לריח" (אלא אם כן הכוונה לבושם המופק מקנה השורש). לעומת זאת לשושן הצחור ריח חזק ובולט והוא משמש כמקור חשוב להפקת בושם.

ה. במדרש (ויקרא רבה (וילנא) פרשת אחרי מות פרשה כג) נאמר: "... מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים, רוח צפונית יוצאת ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה, רוח דרומית יוצאה ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה, ואעפ"כ לבה מכוון כלפי מעלה כך הן ישראל וכו'". מתוך דברי המדרש ניתן להסיק שהכוונה לפרח שפתחו פונה כלפי מעלה דבר שניתן לראות באירוס אך לא בשושן הצחור שפרחיו נוטים הצידה. לדעתי קשה לראות באירוס הגלבוע צמח ש"לבו מכוון כלפי מעלה" יותר מאשר השושן הצחור שהרי גם שלושת פתחיו אינם פונים כלפי מעלה אלא בכיוון ניצב לציר הפרח. ייתכן ודווקא השושן הצחור בעל עמוד הפריחה הארוך מוטה בקלות על ידי הרוח לכיוונים שונים אך בסופו של דבר מתייצב כשראשו כלפי מעלה.

ו. בפרק שמות הצמחים בספר אסף הרופא נקרא האירוס בשם "שושן ברא" כלומר שושן בר.

ז. ע. פז מתאר ממצאים ארכיאולוגיים רבים בהם מתואר האירוס ולא השושן הצחור. לדעתו ייחוס המבנה הגיאומטרי של ה"רוזטות" לשושן הצחור איננו נכון לאור כך שקיימות "רוזטות" בהן מופיעים מספרים שונים של עלים ולא רק 6 עלים. תבנית הפרח המופיע על המטבעות (תמונות 3-4) מייצגת לדבריו את האירוסים ולא את השושן הצחור.


תמונה 5. אירוס הגלבוע		תמונה 6. אירוס הגולן

כלנית

הרמב"ם זיהה את שושנת המלך הנזכרת במשנה (כלאים, פ"ה מ"ח) עם הכלנית ששמה בערבית "שקאיק אלנעמן" (אנימוני ביוונית). זיהוי זה עולה היטב עם המדרש (ויקרא רבה (וילנא) פרשת שמיני פרשה יב): "... כשושנה אדומה ראיתי".


תמונה 7. כלנית מצויה		תמונה 8. נרקיס מצוי


תמונה 9. גביעונית הלבנון (ערבית) מופע כהה צילם: ברוך אליצור		תמונה 10. גביעונית הלבנון (ערבית) מופע בהיר צילם: ברוך אליצור

שושן – שושנה שם קיבוצי לצמחים שונים

ז. עמר הסיק מתוך כך שבמקרים רבים מלווה השושן בשמות לוואי ששם זה הוא למעשה שם קיבוצי לצמחים שונים. הוא מציין כמה דוגמאות למשל "שושנת קרמל" (ירושלמי, וילנא, סוכה פ"ג), "שושנת המלך" (כלאים, פ"ה מ"ח), "שושן מלכותי", ו"שושנה אדומה" כנראה בניגוד לשושן הלבן שהוא השושן הצחור. המדרש (שיר השירים רבה, וילנא, פרשה ב') מבחין בין "שושנת העמקים" ו"שושנת ההר": "אמר רבי אליעזר משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין, המשובח שבמינים כשושנה, ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים, ולא כשושנת ההר שנוחה להכמש, אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת". הביטוי "שושנה אחת של וורד" במדרש ויקרא רבה (וילנא, אחרי מות פרשה כ"ג ג') מתפרש כוורד הנקרא גם הוא שושנה: "ר' עזריה בשם ר' יהודה ברבי סימון אומר משל למלך שהיה לו פרדס נטוע שורה של תאנים ושל גפנים ושל רמונים ושל תפוחים ומסר לאריס והלך לו לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה ומצאו מלא חוחין ודרדרין הביא קצצים לקוצו והציץ באותן החוחין וראה בו שושנה אחת של ורד נטלה והריח בה ושבת נפשו עליה אמר המלך בשביל שושנה זו ינצל כל הפרדס וכו'". החלפת השם בין צמח צעיר ובוגר עשויה אף היא לרמוז שאין מדובר בשם מין ספציפי: "רבי יודן ורבי אליעזר, רבי יודן אמר אני חבצלת לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, הגדילה קורא אותה שושנה, חבצלת ולמה נקראת חבצלת שחבויה בצלה וכו'" (שיר השירים רבה, וילנא, פרשה ב ג'): "אמר רבי אליעזר משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין, המשובח שבמינים כשושנה, ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים, ולא כשושנת ההר שנוחה להכמש, אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת,

(1) בשנת 1925 גילה נח נפתולסקי לראשונה בצל של שושן צחור ברכס פקיעין בגליל העליון ועם השנים התגלו עוד מספר אתרים בארץ שבהם הוא גדל, אך הצמח עודנו נחשב בסכנת הכחדה. כיום השושן הצחור גדל בישראל, לפי הידוע, בכרמל ובשלושה אתרים בגליל העליון: נחל כזיב, הר שזור ורכס פקיעין.
(2) יש הסוברים כי חשיבותו של השושן הצחור כסמל בדת הנוצרית, גרמה לאיסוף ולעקירה רבה של בצלי שושן בארץ-ישראל על ידי צליינים מאירופה, החל בתקופה הצלבנית בארץ ישראל. לדעת ע. פז השושן הצחור שולב במסורת הנוצרית רק בתקופת הרנסנס (לקריאת רשימתו הקשו כאן). בתחילת המאה ה-20, נדמה היה כי הצמח, שככל הנראה היה נפוץ בעבר, נכחד מהארץ וניסיונותיו של הבוטניקאי אהרון אהרונסון לאתרו עלו בתוהו. לדעת ד"ר ע. פז אין בסיס לסברה זו שקנתה לה שביתה בספרות העוסקת בשושן. כדאי להעיר שהכחדה בגלל עקירה היא אפשרות סבירה ולפחות לגבי אירוס הארגמן קיימות עדויות נוסעים על כך שרוב אוכלוסיותיו נעקרו על ידי חוקר גרמני והועברו לאירופה לצורך גידול.
(3) "שושן - שם צמח ועל שהוא תמיד בת ששת עלין קרויה שושן" (מצודת ציון, מלכים א פרק ז י"ט).

רשימת מקורות עיקריים:

ז. עמר, 'צמחי המקרא', הוצאת ראובן מס, תשע"ב (עמ' 231-234).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 234-240).
ע. פז, בשבילי ארץ התנ"ך, הוצאת מודן, 2006, (76-84).

לעיון נוסף:

"מגן דוד סמל יהודי"
באתר "צמח השדה": "שושן צחור"

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים