הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "איכא דאמרי"
עירובין כא ע"א
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: אין בורגנין בבבל, ולא פסי ביראות בחוץ לארץ. בורגנין בבבל לא - דשכיחי בידקי, פסי ביראות בחוץ לארץ לא - דלא שכיחי מתיבתא. אבל איפכא עבדינן.
איכא דאמרי אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: אין בורגנין ופסי ביראות, לא בבבל ולא בחוץ לארץ, בורגנין בבבל לא - דשכיחי בידקי, בחוץ לארץ נמי לא - דשכיחי גנבי. פסי ביראות בבבל לא - דשכיחי מיא, בחוץ לארץ נמי לא - דלא שכיחי מתיבתא.
אמר ליה רב חסדא למרי בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא: אמרי אתיתו מברנש לבי כנישתא דדניאל דהוה תלתא פרסי בשבתא, אמאי סמכיתו - אבורגנין, הא אמר אבוה דאבוה משמיה דרב אין בורגנין בבבל! נפק ואחוי ליה הנהו מתוותא, דמבלען בשבעים אמה ושיריים.
1.
שני הלשונות בשם רב נחלקו אם יש בורגנין [מגדלים העשויין לשמור על הדרכים ואינם דברי קבוע. השאלה היא האם נחשבים כדירה לצורך הכללתם בתחום העיר] בחוץ לארץ [חוץ מבבל], ללשון ראשון - יש, וללשון שני - "איכא דאמרי" - אין.
2.
רמב"ם הלכות שבת פרק כח הלכה ג:
וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזנין ובית ע"ז שיש בו בית דירה לכומרין והאוצרות שיש בהן בית דירה והגשר והקבר שיש בהן בית דירה ושלש מחיצות שאין עליהן תקרה ויש בהן ארבע אמות על ארבע אמות והבורגנין והבית הבנוי בים ושתי מחיצות שיש עליהן תקרה ומערה שיש בנין על פיה ויש בה בית דירה, כל אלו מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושירים, ומאותו הבית היוצא רואין כאילו חוט מתוח על פני כל המדינה ומודדין חוץ לאותו החוט אלפים אמה. +/השגת הראב"ד/ (והבורגנין והבית הבנוי בים) ושתי מחיצות שיש עליהן תקרה. א"א בעיא ולא אפשיטא (שם נה) ולחומרא.+
מהרמב"ם משמע שיש בורגנין בחוץ לארץ - כי הוא נוקט לשון כללית, ללא הבחנה. אמנם הוא גם לא מזכיר את בבל שאין בה בורגנין - כי כבר לא היה שייך בזמנו. משמע ממנו שפוסק כ"לשון ראשון" בגמרא.
3.
ויש פוסקים כ"איכא דאמרי" [=לשון בתרא=לשון שני=לשון אחרון]:
4.
רא"ש מסכת עירובין פרק ב סימן א:
[דף כא ע"א] גמ' אמר רב יהודה אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בשאר ארצות. בורגנין בבבל לא דשכיחי בידקי דמיא בשאר ארצות לא דשכיחי גנבי. פסי ביראות בבבל לא דשכיחי מיא. בשאר ארצות לא דלא שכיחא
הערה: מהרא"ש משמע שגורס בסוגייתנו "רב יהודה" ולא "רב".
אולי ניתן למצוא כאן ביטוי למחלוקת עקרונית בין הרמב"ם לרא"ש. שהרמב"ם מכריע בש"ס כלשון ראשון, ואילו הרא"ש מכריע כלשון אחרון [כי כך שיבץ "עורך הגמרא"].
5.
ויש שמנסים לתלות את דעת הרמב"ם ב"סיפור" שמובא בקטע ההמשך עם רב חסדא שמזכיר, שאין בורגנין בבבל.
6.
מכל הנ"ל נראה אולי לומר ["חידוש"]: הביטוי "איכא דאמרי" לא מחייב שבאמת היתה מסורת אחרת בדינים שנאמרו על ידי אותו חכם [או על ידי חכמים אחרים], אלא מדובר בהכרעה של "עורך הגמרא" שפסק בניגוד ל"לשון ראשון", והוא בכוונה נקט בפתיחה עם ניסוח "איכא דאמרי", ללמדנו שכך הלכה. מתאים לפי שפוסק כעיקרון כ"לשון אחרון".
