דַּק עַל דַּק עַד אֵין נִבְדַּק
עירובין יט ע"ב
"אמר רב פפא: בבור שמונה דכולי עלמא לא פליגי דלא בעינן פשוטין, בבור שתים עשרה - דכולי עלמא לא פליגי דבעינן פשוטין".
כתב תוספות: "בבור שתים עשרה כ"ע לא פליגי - הוה מצי למנקט בבור אחת עשרה ושליש ומשהו ולא דק".
וקשה, פה אומר תוספות שרב פפא לא דק ונקט במספר עגול, ואילו לעיל בדף י ע"ב אמרו:
"וכמה? כי אתא רב דימי אמר: אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן, ואצבעיים ריוח באמצע. כי אתא רבין אמר: אצבע ומחצה מכאן, ואצבע ומחצה מכאן, ואצבע ריוח באמצע. אמר ליה אביי לרב דימי: מי פליגיתו? - אמר ליה: לא, הא - ברברבתא, הא - בזוטרתא, ולא פליגין. אמר ליה: לאיי, פליגיתו, ובעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות פליגיתו; לדידך - הוי עומד משתי רוחות, לרבין, מרוח אחת - הוי עומד, משתי רוחות - לא הוי עומד. דאי סלקא דעתך לא פליגיתו - לרבין הכי איבעי ליה למימר: אצבע ושליש מכאן, ואצבע ושליש מכאן, ואצבע ושליש ריוח באמצע. - ואלא מאי - פליגינן, לדידי הכי איבעי לי למימר: אצבע ושני שלישים מכאן, ואצבע ושני שלישים מכאן, ואצבעיים ושני שלישים ריוח באמצע! - אלא אי איכא למימר דפלגינן - בפרוץ כעומד פלגינן".
הרי שהנחת היסוד היא שהאמורא אינו נוקט במספר עגול אלא במספר המדוייק.
בדומה לזה קשה בעמוד זה בדף יט ע"ב:
"בעא מיניה אביי מרבה... עד שירבה פסין מיבעי ליה! - תני: עד שירבה פסין.
איכא דאמרי... הכי נמי מסתברא, מדקתני ובלבד שירבה בפסין - שמע מינה".
ללישנא קמא רבה אמר שתנא הברייתא לא דק ואין ללמוד מהדיוק אלא ניתן לשנות את הגירסה. ואילו לאיכא דאמרי המסקנה דוקא מושתתת על הדיוק.
משמעות הדברים שאין כלל ברור אם התנא והאמורא דק או שלא דק. והדברים נתפרשו לפי הענין אם יש מקום לדייק מהם.
רב דימי ורבין נצרכו לדייק במספרים שנקטו כדי שיוכלו ללמוד מדבריהם מהי דעתם המדוייקת. ואילו בדברי רב פפא אין נפקא מינה.
