הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "אמר רב... משמיה דרב..."; "משנה וברייתא"
עירובין כט ע"א
מיתיבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עוכלא תבלין, וליטרא ירק, ועשרה אגוזין, וחמשה אפרסקין, ושני רמונים, ואתרוג אחד.
ואמר גורסק בר דרי משמיה דרב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב: וכן לעירוב. והני נמי ליהוו כי אפרסקין? - הני חשיבי והני לא חשיבי.
אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרב מנשיא בר שגובלי אנא אמריתא ניהליה אמתניתין והוא אמרה אברייתא.
דתנן: אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין וקב שעורין. רבי מאיר אומר: חצי קב שעורין, וקב וחצי כוסמין, וקב גרוגרות, או מנה דבילה. רבי עקיבא אומר: פרס. וחצי לוג יין, רבי עקיבא אומר: רביעית. ורביעית שמן, רבי עקיבא אומר: שמינית. ושאר כל הפירות, אמר אבא שאול: כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות.
ואמר רב: וכן לעירוב.
ומאי אולמיה דהאי מהך? אילימא משום דקא תני בהך תבלין, ותבלין לאו בני אכילה נינהו - אטו הכא מי לא קתני חטין ושעורין, ולאו בני אכילה נינהו. - אלא משום דקתני חצי לוג יין. ואמר רב: מערבין בשתי רביעיות של יין. מדבעינן כולי האי - שמע מיניה כי אמר רב וכן לעירוב - אהא מתניתין קאמר - שמע מיניה.
1.
האמורא "רב" אמר הלכה [כלל] של "וכן לעירוב". נחלקו אמוראים האם אמר זאת על הדינים שמוזכרים בברייתא או על הדינים שמוזכרים במשנה.
2.
מדברי רב יוסף משמע לכאורה שבאופן עקרוני "משנה" יותר "חשובה" מ"ברייתא" ולכן הקשה על רב מנשיא בר שגובלי שייחס את דברי רב על הברייתא.
3.
יש דוגמאות בש"ס שבהם מודגש שעדיף להקשות ממשנה יותר מאשר מברייתא:
ואלו דברי רש"י מסכת חולין דף יג עמוד ב :
ולא בעובדי כוכבים - דאפילו המינין כשרין ואע"ג דבהדיא תנא לה בהא מתניתא ליכא למיפרך תנינא משום דלאו לכולי עלמא שמיע להו מתניתא אבל במידי דתנא במתניתין כי אמר לה אמורא פריך עליה מאי קמ"ל תנינא.
רש"י אומר שאם אמורא אומר הלכה כדברי משנה אז מקשים עליו: "תנינא...", כלומר, מה בא האמורא לחדש. אבל מברייתא לא מקשים מפני שיתכן שאמוראים לא שמעו את אותה ברייתא.
4.
דוגמא נוספת:
מעילה דף כא:
שילח ביד חרש שוטה וקטן אם עשו [וכו']. והא לאו בני שליחותא נינהו!
א"ר אלעזר: עשאום כמעטן של זיתים; דתנן: הזיתים מאימתי מקבלין טומאה - משיזיעו, זיעת המעטן ולא זיעת הקופה.
רבי יוחנן אמר: כאותה ששנינו נתנו ע"ג הקוף והוליכו, או ע"ג הפיל והוליכו (ואמר לאחר לקבלו ממנו) - הרי זה עירוב, אלמא - קא עבדא שליחותיה, ה"נ - איתעביד שליחותיה.
שואלים הפרשנים מדוע הקדימה הגמרא את תרוצו של רבי אלעזר לתרוצו של רבי יוחנן אע"פ שרבי אלעזר היה תלמידו של רבי יוחנן. ומשיבים על כך, שרבי אלעזר מביא הוכחה ממשנה ורבי יוחנן מביא הוכחה מברייתא, ומפני שמשנה חשובה יותר מ"ברייתא" לכן הוקדם תרוצו של רבי אלעזר.
5.
לגבי סוגייתנו:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תרסג:
... האמנם האמת יורה דרכו דאף היכא דלא אמרוה מכללא ובפירושא איתאמרא ניהלייהו עכ"ז רבים וגדולים לפעמים היו טועים בקבלתם והוו אמרי השמועה הפך מכוונת רבם וזה מתברר מהא דאיתא בפרק מי שמתו [ברכות דף כ"ה א'] גניבא משמיה דרב אמר וכו' א"ר יוסף שאריה ליה מאריה לגניבא השתא וכו' ע"ש ופירש"י ז"ל מחול לו רבונו דודאי שקר העיד על רב
וכן איתא תו בפרק בכל מערבין [עירובין דף כ"ט א'] א"ר יוסף שרא ליה מאריה לר' מנשיא בר שגובלי אנא אמריתא ניהליה אמתני' והוא אמרה אברייתא דתנן וכו' ...
משמע מדבריו לכאורה, שרב יוסף טוען שרב מנשיא שיקר בזה שאמר בשם רב על המשנה.
5.1
הוא לא מתכוון דווקא להבדל בין משנה לברייתא אלא לעובדה שתלמיד מצטט את דברי רבו "הפך מכוונת רבם".
5.2
אמנם בסוגייתנו לא שייך לומר "היפך" כי בסופו של דבר דינו של רב ["וכן בעירוב"] מתאים גם לברייתא וגם למשנה [לפי הסבר רש"י בסוגייתנו].
6.
הערה: דברי רש"י על דברי רב יוסף כלפי רב גניבא [במסכת ברכות דף כה עמוד א] לא נאמרו גם בסוגייתנו כלפי רב מנשיא אלא דייקנו כך מההקשר שעושה ה"יד מלאכי" בין שתי הסוגיות.
7.
בכל אופן יש לציין, שהפרשנים בסוגייתנו [עירובין דף כט] לא מתייחסים לדברי ה"יד מלאכי" הללו אלא מנסים לבדוק על מה יותר מתאימים דברי רב ואיפה יש בדבריו חידוש גדול יותר. ראה "מתיבתא", הערות נ- מא. וב"ילקוט ביאורים" עמוד רלה.
8.
בכל אופן יש ללמוד מסוגייתנו, שתלמידים של חכם כששמעו ממנו דין מסויים הם עצמם קבעו את ההקשר שבין דברי החכם לנושא העיקרי שעליו נסובו דברי החכם.
9.
תוספת הסבר: רב מנשיא אמר "משמיה" דרב. אולי לפי האמור לעיל בסעיף 8 ניתן לומר שמשמעות הביטוי "משמיה" היא שהתלמיד שמע רק חלק מדברי רבו והוא עצמו השלים את ההקשר.
10.
ראה ב"מנחת יהודה", עמוד 85:
מכאן סתירה מפורשת לכללא דכיילי רבוותא דכל היכא דאיתמר משמיה לא ראה אותו, וכאן מוכח להדיא דלא כן הוא. וערש"י ד"ה דאנא אמריתא ניהליה וכו' והוא אגמריה לגורסק בר דרי אברייתא.
אבל ודאי היכא דלא ראה אותו שפיר שייך לשון משמיה יותר מלשון אמר פלוני אמר פלוני. אשר גם לשון זה אינו כלל דיהיה דווקא על הרואה אותו פלוני שאמר משמו.
הוא מוכיח מרש"י בסוגייתנו, מהביטוי:
ואמר גורסק בר דרי משמיה דרב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב
מה"משמיה" הראשון - שגורסק שמע מפורש מרב מנשיא - מוכח שהביטוי "משמיה" מתאים גם כאשר תלמיד שמע ממש מרבו.
10.1
אבל לפי כל דברינו לעיל הדברים יותר ברורים, שבאמת שמע ממנו אבל רק "בערך" ולא את כל דבריו ולכן בא הביטוי "משמיה".
