הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמוראים: שמואל ורבי חנינא - כמי הלכה
עירובין מט ע"א
אמר רב יהודה אמר שמואל: המקפיד על עירובו - אין עירובו עירוב. מה שמו - עירוב שמו.
רבי חנינא אמר: עירובו עירוב, אלא שנקרא מאנשי ורדינא.
אמר רב יהודה אמר שמואל: החולק את עירובו אינו עירוב. כמאן - כבית שמאי, דתניא: חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים, בית שמאי אומרים: אין זה עירוב, ובית הלל אומרים: הרי זה עירוב! –
אפילו תימא בית הלל: עד כאן לא קאמרי בית הלל התם אלא דמליין למנא ואייתר, אבל היכא דפלגיה מיפלג - לא. ותרתי למה לי? - צריכי, דאי אשמעינן התם - משום דקפיד, אבל הכא - אימא לא. ואי אשמעינן הכא - משום דפלגיה מיפלג, אבל התם - אימא לא, צריכא.
אמר ליה רב אבא לרב יהודה בבי מעצרתא דבי רב זכאי: מי אמר שמואל החולק את עירובו - אינו עירוב, והאמר שמואל: בית שמניחין בו עירוב - אינו צריך ליתן את הפת. מאי טעמא לאו משום דאמר: דכיון דמנח בסלא - כמאן דמנח הכא דמי, הכא נמי: כיון דמנח בסלא - כמאן דמנח הכא דמי! - אמר ליה: התם - אף על פי שאין פת, מאי טעמא - דכולהו הכא דיירי
1.
שמואל אמר שני דינים נפרדים. בדין הראשון נחלק על רבי חנינא.
2.
רא"ש מסכת עירובין פרק ד סימן יב:
אמר רב יהודה אמר שמואל המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב. מה שמו. עירוב שמו. רבי חנינא אמר עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי ורדינאה. והלכתא כשמואל דהכי אמר אביי לקמן בפ' הדר (עירובין דף סח א) כיון דאי בעו מינאי ולא אפשר לי למיתבא להו בטל שיתוף. לכך צריך ליזהר העושה עירוב שלא יערב בדבר המקפיד עליו כגון אם תקן לכבוד שבת פנדא או גלוסקא נאה דכיון דאי בעו מיניה לא יהיב להו בטל שיתוף:
לגבי הדין הראשון הרא"ש פוסק כשמואל נגד רבי חנינא מפני שכך משמע שסובר אביי בהלכה אחרת.
3.
רא"ש מסכת עירובין פרק ד סימן יג:
יג ואמר רב יהודה אמר שמואל החולק את עירובו אין עירובו עירוב. ואפילו לב"ה דאמרו חמשה שגבו את עירובן ונתנוהו בשני כלים עירובן עירוב. הני מילי דמלייה למנא ואייתר אבל מיפלג פלגיה לא.
גם לגבי הדין השני פוסק הרא"ש כשמואל. הוא לא מנמק את פסיקתו מפני שכך היא פשטות הגמרא שאין חולק על שמואל.
4.
חידושי הרשב"א מסכת עירובין דף מט עמוד א:
וצריכא דאי אשמועינן התם משום דקא קפיד וכו'. כתב הראב"ד ז"ל דהלכה כר' חנינא במקפיד משום דר' חנינא קשיש משמואל,
ועוד דמיקל והלכה כדברי המיקל בעירוב,
אבל בחולק את עירובו בדלא מלי מנא הלכה כשמואל דהא לא אשכחן מאן דפליג עלי', וכן נראה דעת הרב אלפסי זיל שהזכיר בפ' חלון דברי שמואל בחולק את עירובו ולא הזכיר דברי שמואל במקפיד על עירובו, דאלמא ס"ל דבחולק הלכה כמותו ובמקפיד אין הלכה כמותו:
הרשב"א בשם הראב"ד פוסק בהלכה הראשונה כרבי חנינא ולא כשמואל. והוא מנמק זאת בשני נימוקים:
4.1
רבי חנינא היה מבוגר משמואל.
4.2
במחלוקת בין שמואל ורבי חנינא דעת רבי חנינא מיקלה יותר, והכלל הוא שהלכה "כדברי המיקל בעירוב".
5.
לגבי הנימוק הראשון יש לברר מי היה רבי חנינא:
"רבי חנינא" "סתם" הוא רבי חנינא בר חמא [ראה באטלס עץ חיים כרך ד עמ' 193 רשימה של הרבה "רבי חנינא"],
היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא. יש מחלוקת בפרשנים אם היה גדול או קטן מהאמורא רב. הרמב"ם כותב שרב היה תלמידו של רבי חנינא בר חמא.
5.1
לפי הרמב"ם, שרבי חנינא היה רבו של "רב", הרי משתמע מכך שגם קדם לשמואל ולכן הראב"ד פסק כמותו. פסק זה מבוסס על ההנחה שהלכה כאמורא שקדם לאמורא אחר שחולק עליו, ולא אומרים כאן את הכלל, ש"הלכה כבתראי" - כאמורא המאוחר יותר - מפני שמדובר ברב ותלמיד [ואף יתכן שהמחלוקת היתה בימי חיי שניהם].
6.
הרא"ש שכן פוסק כשמואל גם בהלכה הראשונה יענה על הנימוקים של הראב"ד:
6.1
הלכה כשמואל נגד רבי חנינא כי היה "בתראי", ואומרים "הלכה כבתראי" גם על אמוראים שחיו בתקופה הראשונה ולא רק על מחלוקות בין אמוראים שחיו מתקופת אביי ורבא ואילך.
6.2
אמנם הכלל הוא שהלכה בעירובין כמיקל, אבל מ"סתמא דגמרא" שדנה בדברי שמואל ["מדשקיל וטרי אליביה"] משמע שכך היא פוסקת ולכן הלכה כשמואל.
