סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 824
 

"המחזיק בנכסי הגר יקח בהן ס"ת"

עירובין סד ע"א

מפרש רש"י מה הטעם, הואיל ומילתא דתמיהה היא ותווהי בה אינשי (היינו שזה תמוה בעיניהם) לפי שבאו לו בלא יגיעה. שבא לו כסף בלא טורח. ובדרך כלל הרי בזיעת אפיך תאכל לחם. וכאן לפתע הגר מת והוא זכה בנכסיו. בלי שום יגיעה, לפיכך אין מתקיימין אם לא ע"י מצוה, ולכן יקח בהן ס"ת, פרש"י במקצתן, היינו, במקצת מהכסף הזה שזכה מנכסי הגר יקח ס"ת. ובשכר אלו יתקיימו האחרים בידו. היינו כל הכסף שהרוויח.

ומצינו כעי"ז במס' ר"ה ט"ז. דבשבועות היות והוא זמן שדנין בו על פירות האילן, צריך לעשות מצוה בדבר של פירות האילן. ובזמן שדנין על פרי האדמה צריך לעשות מצוה בדבר שמפירות האדמה. ואם עושים מצוה בקצת מהמין יש ברכה ומתקיים כל המין. וכל זה הוא רק במין מיוחד. פירות האדמה ופירות האילן. וכן במים כתוב היות שבחג נידונין על המים, צריך לעשות מצוה של ניסוך המים, ועי"ז מתברכים המים של כל השנה.

אבל כאן כתוב שיקח "ספר תורה", ולמה דווקא ספר תורה? היות שבספר תורה כלול כל התורה כולה, וכל הבריאה הרי נרמזת בתורה, והיסוד של הבריאה הוא בתורה, בלי תורה אין בריאה! כל הבריאה כלולה בתורה, א"כ כשמביאין ספר תורה, מביאים בזה מכל המינים כי כל המינים שבעולם כלולים בספר תורה. ולכן לא כתוב מה החזיק בנכסי הגר, אם זה היה פירות, או נכסי דלא ניידי, ומה שלוקח ספר תורה, שעושה מצוה בדבר כזה שכלול בו כל הבריאה כולה, ממילא יש ברכה בכל, כך הוא פשטות הגמ'. ורצינו להוסיף שהגמ' מתחילה כך: דרבי אבא בר שומני ורב מנשיא בר ירמיה מדיפתי הוו קא מיפטרי מהדדי אמעברא דנהר יופטי, (במעבר ההוא היו נפרדים אחד מחברו שהיה הולך כל אחד לדרכו), אמרי: כל חד מינן לימא מילתא דלא שמיע לחבריה, (כל אחד יאמר לשני דבר שחברו לא שמע) דאמר מרי בר רב הונא לא יפטר אדם מחברו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרו. פתח חד ואמר, היכי דמי שתוי והיכי דמי שיכור. (בנוגע לדין ששתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תפילה, שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תועבה) מה זה שתוי ומה זה שיכור, שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך (שעדיין לא איבד לגמרי את הדעה). שיכור כל שאינו יכול לדבר לפני המלך, זה אמר אחד. פתח אידך ואמר, המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקיימו בידו, יקח בהן ס"ת, ועל שניהם כתוב בגמ' שבזמן שנפרדין יאמר דבר "הלכה", ולכאורה תינח מה שאמר הראשון בנוגע לשתוי ושיכור זה באמת דבר הלכה, מה זה שתוי שתפילתו תפילה, ומה זה שיכור שתפילתו תועבה, אבל השני הרי אמר עצה, ואיזה הלכה יש כאן? אמנם לפי מה שהסברנו הענין הוא כך, דבאמת עצם הדבר זה עצה, אבל כדי שיעשה את העצה, צריך להיות שהוא מבין, הוא מאמין שכל הבריאה כולה כלולה בתורה, ואי אפשר לזוז בשום דבר בלי התורה, אין לך דבר הלכה גדול מזה! שיהיה חדור בתוך לבו שכל הבריאה כולה כלולה בתורה, וכשעוסק במצוה כזאת של רכישת ס"ת שכולל את כל הבריאה, בזה משיג ברכה והצלחה, ולכן מובן שגם הוא אמר דבר הלכה.

(מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א)