הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "סוגיה כוותיה"

עירובין  נב ע"א

אמר רמי בר חמא: הרי אמרו שבת יש לו ארבע אמות, הנותן את עירובו יש לו ארבע אמות או לא? - אמר רבא, תא שמע: לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר, שלא יצא ויערב ברגליו, ואי אמרת אין לו - האי להקל? להחמיר הוא! - אפילו הכי ניחא ליה, כי היכי דלא נטרח וניפוק. .

1.
רמי בר חמא הסתפק בדין 4 אמות. רבא הוכיח ממשנתנו כאחד הצדדים והגמרא דוחה את ההוכחה.

2.
רא"ש מסכת עירובין פרק ד סימן טו:

טו [דף נב ע"א] אמר רמי בר חמא הרי אמרו שבת יש לו ד' אמות. הנותן עירובו יש לו ד' אמות או אין לו ד' אמות. אמר רבא ת"ש לא אמרו לערב בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא ויערב ברגליו. ואי אמרת אין לו ד' אמות האי להקל להחמיר הוא. אפילו הכי ניחא ליה כי היכי דלא ליטרח וליפוק. כתב ר"מ ז"ל אף על גב דדחי ליה גמרא הלכתא כרבא דיש לו ד' אמות. דסתמא דגמרא ["סתמא דגמרא"] קאמר לעיל בפרק בכל מערבין (דף לב ב) כיון דאמר רבא הנותן עירובו יש לו ד' אמות וכו' אלמא דרבא לא הדר ביה:

הרא"ש פוסק כרבא. נימוקו הוא, שיש "סתמא דגמרא" [בעירובי דף לב עמוד ב] שמביאה את דברי רבא כמוסכמת, ומשמע שכך היא הלכה, וממילא כנראה שדחיית דברי רבא בסוגייתנו לא גרמה לרבא לחזור בו.

3.
ונראה להוסיף: כנראה שלרא"ש נוח לומר שרבא לא חזר בו, כי אם היה חוזר בו הרי שהבעיה של רמי בר חמא לא נפתרה. ואי אפשר לומר שהיינו פוסקים שבעירוב הלכה כמיקל, שהרי זו בעצם הבעיה בגמרא לברר מהי הקולא.