יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ
עירובין נח ע"א
"אמר רבי יהושע בן חנניא: אין לך שֶׁיָּפֶה למדידה יותר משלשלאות של ברזל, אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל מדה".
וכי למה נקרא פה רבי יהושע בן חנניא ולא רבי יהושע סתם כבכל מקום?
אלא שבא ללמד אודות ישועת ה' וחסדו בחנינתו חינם – כפי משמעות שמו יְהוֹ-שֻׁעַ בֶּן חֲנַנְ-יָה.
שכך אמרו בבראשית רבה פרשת בראשית פרשה יב, טו:
"כך אמר הקדוש ברוך הוא: אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין, במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד, אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד".
ואמרו במסכת שבת דף פט ע"ב:
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל {רש"י: בשלשלאות של ברזל - כדרך כל הגולים, שהרי על פי גזרת גלות ירד לשם}, אלא שזכותו גרמה לו דכתיב (הושע יא, ד) בְּחַבְלֵי אָדָם {בשביל חיבת האדם משכתים למצרים בחבלים ולא בשלשלאות} אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם {כאדם הסובל ומסייע לבהמתו להרים עולה מעל צוארה בלווחין ובמקלות} וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל".
ממידת הדין היה שירד יעקב לגלות בשלשלאות של ברזל, ושיתף הקב"ה את מדת הרחמים "למתוח את החבל", מתוך חיבה ואהבה, וירד בכבוד בפמליא אל בנו המלך. יַעֲקֹב – חֶבֶל נַחֲלָתוֹ (דברים לב, ט).
וכן בדין מדידת תחום שבת – "לא אמרו חכמים את הדבר להחמיר, אלא להקל" (במשנה בעמוד ב'), והקלו למתוח את החבל, כדברי התוספתא בפרק ד הלכה טז שהביא ברש"י בעמוד ב' בד"ה שומעין: "אין מודדין לא בחוט ולא בשלשלת ולא בחבל של גמי אלא במשיחה והמודד מותח בכל כוחו".
