הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "לשון ראשון"; "איכא דאמרי"
עירובין נט ע"א
אמר מר ואין מערבין אותה לחצאין. אמר רב פפא: לא אמרו אלא לארכה, אבל לרחבה - מערבין. כמאן - דלא כרבי עקיבא, דאי כרבי עקיבא - הא אמר: רגל המותרת במקומה אוסרת אפילו שלא במקומה! - אפילו תימא רבי עקיבא; עד כאן לא קאמר רבי עקיבא התם - אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, דפנימית לית לה פיתחא אחרינא. אבל הכא - הני נפקי בהאי פיתחא, והני נפקי בהאי פיתחא.
איכא דאמרי, אמר רב פפא: לא תימא לארכה הוא דלא מערבין, אבל לרחבה מערבין - אלא אפילו לרחבה נמי לא מערבין. כמאן - כרבי עקיבא! - אפילו תימא רבנן; עד כאן לא קאמרי רבנן התם - אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, דפנימית אחדא לדשא ומשתמשא. אבל הכא - מי מצו מסלקי רשות הרבים מהכא.
1.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ה הלכה כד:
מדינה שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד הרי זה אוסר על כלן, ואם בנו ג מצבה על פתח המבוי אינו אוסר עליהן
לפיכך אין מערבין מדינה ד לחצאין ה אלא או כולה או מבוי מבוי,
ובונה כל מבוי ומבוי מצבה על פתחו אם רצה לחלוק רשותו מהן כדי שלא יאסור על שאר המבואות.
+/השגת הראב"ד/ לפיכך אין מערבין מדינה לחצאין אלא או כלה. א"א פירוש אפילו ע"י דקה שאין דקה מועלת במקום דריסת הרבים.+
2.
הגהות מיימוניות הלכות עירובין פרק ה הלכה כד:
[ה] כתב הר"מ נראה דהלכה כלישנא קמא דאמר רב פפא לא אמרן אלא לארכה אבל לרחבה מערבין
ודלא כאיכא דאמרי דלרחבה נמי אין מערבין
הוא מסביר שהרמב"ם פוסק כלשון ראשון של רב פפא בגמרא.
3.
והוא מציין כמה נימוקים לפסק זה.
3.1
חדא דבשל סופרים הולכים אחר המיקל
נימוק 1: למחלוקת בין שני הלשונות יש להתייחס כאילו יש כאן מחלוקת "רגילה", ומכיון שמדובר כאן בדין דרבנן יש להכריע לקולא לפי הכלל הכללי שבדין דרבנן הולכים לקולא.
3.2
וכ"ש בעירוב שאין לו עיקר מן התורה והלכה כדברי המיקל בעירוב
נימוק 2: בהלכות עירוב ישנו כלל ספציפי-נקודתי שהלכה כמיקל. שני הכללים האחרונים מודגשים פעמים רבות במסכת עירובין, ויש לבדוק מדוע צריך את הכלל המיוחד בעירובין אם ישנו כלל כללי שבדרבנן – ספיקא לקולא.
3.2.1
יתכן לומר [וזהו עיקרון שנאמר בנושאים רבים בש"ס]: הכלל של ספיקא דרבנן לקולא – עדיין נשאר ספק, והרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה, אבל לגבי עירוב זהו עיקרון שחכמים קבעו שלכתחילה ניתן להקל בנושאי עירוב שהם מדרבנן!
3.2.2
כמו כן, בפשטות יש לומר, שהכלל של "הלכה כמיקל בעירוב" נאמר רק על הכרעה במחלוקת חכמים במשנה/גמרא [ואולי אף על כל מחלוקת חכמים שבכל דור ודור] ולא על ספק ספציפי במקרה מסויים [שלא קשור למחלוקת תנאים/אמוראים]
3.3
המשך דבריו:
ועוד דמסתברא דאיכא דאמרי הוא טפל לגבי לשון ראשון עכ"ל:
נימוק 3: מסתבר שהלשון השני שמובא כ"איכא דאמרי" טפל ללשון הראשון, ולכן ההלכה היא כ"לישנא קמא" / "לשון ראשון" /. ויש להסיק מדבריו, שבכל מקרה ובכל סוגיה בש"ס שמופיע בה הביטוי "איכא דאמרי" ההלכה תהיה כלשון הראשון / "לישנא קמא" / וכנראה כוונתו לומר, שהביטוי "איכא דאמרי" [שנכתב ונערך כנראה על ידי "עורך הגמרא"] מלמדנו, שהלשון הראשון "חזק" יותר.
4.
הערה: כאשר מובאים בפרשנים הראשונים כמה הסברים/תרוצים אין הדבר אומר בהכרח שיש "קושי" על כל אחד מההסברים ולכן הוא נזקק לכמה הסברים.
5.
רא"ש מסכת עירובין פרק ה סימן ט:
ט...
אמר מר אין מערבין אותה לחצאין אמר רב פפא לא שנו אלא לארכה אבל לרחבה מערבין. ואיכא דאמרי אמר רב פפא לא תימא דלאורכה הוא דאין מערבין הא לרחבה מערבין אלא אפילו לרחבה נמי אין מערבין. ורב אלפס ז"ל לא הביא הני תרי לישני דרב פפא. משום דסבירא ליה כלישנא בתרא לחומרא.
ולא מסתבר כלל למיזל לחומרא בתרי לישני לענין עירובין וכן כתב ר"מ ז"ל
ונראה כלישנא קמא דבשל סופרים אפילו בעלמא הלך אחר המיקל וכל שכן בעירוב שאין לו עיקר מן התורה שהלכה כדברי המיקל בעירוב. ועוד דמסתבר דאיכא דאמרי הוי כטפל לגבי העיקר*. ואין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי בפ"ע**. ...
בפשטות, משמע מדברי הרא"ש כמו הדברים שמובאים לעיל ב"הגהות מימוניות" על הרמב"ם.
5.1
אלא, שבראשית דבריו משתמע ממנו כלל, שאם הרי"ף [ולא ברור האם כלל זה הוא דווקא לגבי הרי"ף, ומה הכלל – בלי קשר לסוגייתנו - לגבי הרמב"ם] לא מביא כלל מחלוקת בגמרא [לפחות מחלוקת שמובאת בנוסח של "איכא דאמרי"] הרי שהכוונה היא שיש לפסוק לחומרא!
5.2
ומדוע באמת כך? אולי הרא"ש מלמדנו שלפני כל כלל אחר הרי שהכלל הבסיסי בספק [של "איכא דאמרי"] הוא, שיש להחמיר.
אבל עדיין לא ברור מדוע זה כך?
אולי הכוונה היא שלשון "איכא דאמרי" מלמדנו ש"עורך הגמרא" מכריע שאין הולכים כאן לפי כללי ההכרעה בספקות [מנימוק כלשהו!].
5.3
אבל באמת דבר זה נאמר כאן בגלל שהרי"ף לא מתייחס כאן במפורש למחלוקת בדברי רב פפא, ומדוע הרי"ף לא אמר במפורש שיש להחמיר, שהרי יש בזה חידוש, ומדוע הוא התעלם מכך. ועדיין קשה.
6.
ראה גם "מתיבתא", הערה י, וב"ילקוט ביאורים", עמוד רמה.
