הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ביאור הביטוי: "אמר רב... אמר רב..." - תלמיד ורבו

עירובין  סד ע"ב

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: לא שנו אלא בדורות הראשונים, שאין בנות ישראל פרוצות בכשפים. אבל בדורות האחרונים, שבנות ישראל פרוצות בכשפים - מעבירין.

1.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד נד, ובהערות שם, שמסביר כאן את משמעות שמו של רשב"י ואת משמעות הביטוי "משום". עניין זה מתאים למקומות נוספים בש"ס שבהם מופיעים ביטויים אלה:

2.
שיטת רש"י [חולין דף יז עמוד ב; ד, קיג עמוד ב] ש"משום פלוני" משמעותו שהאומר לא שמע ישירות מהקדמון יותר, וראה בהערה קטז, שהכוונה היא שכך זה בדרך כלל.

2.1
וקצת קשה על כל כלל שתקף רק "בדרך כלל", מדוע נקטה הגמרא בשאר המקומות דווקא בביטוי זה אם אינו תקף באותם מקרי מיעוט.

3.
ואולי לפי רש"י יש לומר, שלעיתים כוונת הביטוי היא, שלא חי בדורו, ולעיתים שאמנם חי בדורו אלא שלא שמע ממנו מילה במילה, כלומר, מדובר בציטוט לא לגמרי מדוייק.

4.
שיטת הרשב"ם [בבא בתרא דף קיד עמוד ב, ד"ה משום], תלמיד שאינו מובהק אומר בשם רבו בלשון "משום" ואם אומר בשם רבו המובהק אזי הביטוי הוא "אמר רב... אמר רב...", וגם על זה אומר ה"יד מלאכי", שזה רק בדרך כלל [שם, הערה קיז].

5.
מהרמב"ם [בהקדמה למשנה] משמע שאם היה רבו הרי שהלשון הוא "משום", ומסבירים את דבריו שהכוונה רק כשמוסבר בשני תנאים שבהם לא נאמר כלל הביטוי "אמר רב... אמר רב...".

6.
יש אומרים [בקיצור כללי התלמוד, ובספר הכריתות] ש"אמר רב... אמר רב..." מדגיש ששניהם באותה דעה [אבל לא ברור האם תלוי גם אם הכירו ושמע ממנו או לא], ואילו הביטוי "משום" משמעו, שהאומר לא סובר [בהכרח] כחכם הקדמון יותר.

7.
יש מי שאומר, תלוי בשמו של החכם, אם תמיד הוא מוזכר שאמר בשם רבו בביטוי "אמר רב... אמר רב..." הרי שמדובר ברב ותלמידו, אבל אם לא תמיד הרי שלא מדובר דווקא ברבו אלא במי שגדול ממנו - ראה, שם, בשם ה"שדי חמד" שמביא מהספר "מלוא הרועים", ולא מצאתי את הניסוח המדוייק.

8.
ולגבי שמו של רבי שמעון שמוזכר לפעמים בש"ס בשם רבי שמעון בן יוחאי מובא הסבר חשוב בספר "בן יוחאי", ומובא שם, ב"ילקוט ביאורים, עמוד נד.