הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי מאיר נגד חכמים - כיצד?
עירובין עב ע"א
מאי רבי מאיר ומאי רבנן? דתניא; מערבין בחצירות בפת, ואם רצו לערב ביין - אין מערבין. משתתפין במבוי ביין, ואם רצו להשתתף בפת - משתתפין. מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי, שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות שיאמרו אבותינו לא עירבו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: או מערבין או משתתפין. פליגי בה רבי נחומי ורבה; חד אמר: בפת, דכולי עלמא לא פליגי דבחדא סגי. כי פליגי - ביין.
וחד אמר: ביין דכולי עלמא לא פליגי דבעינן תרתי, כי פליגי - בפת. מיתיבי: וחכמים אומרים או מערבין או משתתפין. מאי לאו - או מערבין בחצר בפת, או משתתפין במבוי ביין! - אמר רב גידל אמר רב, הכי קאמר: או מערבין בחצר בפת, ומותרין כאן וכאן. או משתתפין במבוי בפת - ומותרין כאן וכאן.
אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי מאיר.
ורב הונא אמר: מנהג כרבי מאיר.
ורבי יוחנן אמר: נהגו העם כרבי מאיר.
1.
רמב"ם הלכות עירובין פרק א הלכה יט:
המשתתפין במבוי צריכים לערב ח בחצירות כדי שלא לשכח התינוקות תורת עירוב, שהרי אין התינוקות מכירין מה נעשה במבוי, לפיכך אם נשתתפו ט במבוי בפת סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצרות שהרי התינוקות מכירין בפת, בני חבורה שהיו מסובין בבית וקדש עליהן היום פת שעל השלחן סומכין עליה משום עירובי חצירות, ואם רצו לסמוך עליה משום שיתוף סומכין אף על פי שהן מסובין בחצר.
2.
הגהות מיימוניות הלכות עירובין פרק א הלכה יט:
[ח] דפסקי אמוראי כר"מ לגבי רבנן וע"ש, ע"כ:
[ט] וכ"כ בס"ה כמ"ד אם נשתתפו בפת בחדא סגי והלכה כמותו להקל בעירוב ופריש ר"י בחדא סגי אם נשתתפו במבוי ע"כ. אמנם מהר"ם כתב וז"ל הילכך סומכין על שיתוף במקום עירוב לכתחלה בין נשתתפו במבוי בפת בין שנשתתפו ביין ועל עירוב במקום שיתוף אם כל החצרות שבמבוי פתוחות זו לזו דרך פתחים וחלונות ועירבו יחד בפת אף על פי שלא נשתתפו ע"כ:
3.
מגיד משנה הלכות עירובין פרק א הלכה יט:
[יט] המשתתפין במבוי וכו'. בפרק הדר (דף ע"א:) ברייתא מחלוקת ר"מ ורבנן ואמרו שם הלכה כר"מ ונאמרו שם שתי לשונות ונחלקו המפרשים בפסק דברים אלו והנכון כדברי רבינו שכל שנשתתפו במבוי בפת סומכין עליו משום עירוב וכן העלה הרשב"א ז"ל וכתב אלא שנהגו לערב בפת ולשתף ומניחין שתי עוגות בבית שבחצר אחת משום עירוב ואחת משום שתוף עכ"ל:
4.
כסף משנה הלכות עירובין פרק א הלכה יט:
[יט] המשתתפין במבוי צריכים לערב בחצרות וכו'. בפרק הדר (עירובין ע"א:) מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות שיאמרו אבותינו לא עירבו דברי ר"מ וחכ"א מערבין או משתתפים פליגי בה רב נחומי ורבה חד אמר בפת כ"ע לא פליגי דבחדא סגיא כי פליגי ביין וחד אמר ביין כ"ע ל"פ דבעינן תרתי כי פליגי בפת א"ר יהודה אמר רב הלכה כר"מ ורב הונא אמר מנהג ור' יוחנן אמר נהגו. ורבינו מלבד מ"ש פה כתב בפ"ה מבוי שעירבו כל חצרות שבו כל חצר לעצמה ואח"כ נשתתפו כולם במבוי שכח אחד מבני חצר ולא עירב עם בני חצרו לא הפסיד כלום שהרי כולם נשתתפו על השיתוף סומכין ולא הצריכו לערב בחצרות עם השיתוף אלא שלא לשכח התינוקות והרי עירבו בחצרות. נראה מדבריו שאפילו לא עירבה כל חצר לעצמה אם נשתתפו בפת סומכים עליו וא"צ לערב כלל. ואף על פי שכתב עוד בפרק הנזכר נשתתפו במבוי ושכחו כולם לערב בחצרות אם אין מקפידין על פרוסתן סומכים על השיתוף בשבת ראשונה בלבד ואין מתירין להם דבר זה אלא מדוחק כבר העמידה ה"ה בשעירבו ביין ומאי פרוסתן פרוסה דעלמא שאילו נשתתפו בפת סומכים עליו משום עירוב.
ולפי זה נראה שרבינו פוסק כר"מ וכדפסק רב ולא חיישינן לדרבי יוחנן דאמר נהגו
כיון דסתמא דמתניתין כר"מ וכמ"ד דבפת כ"ע לא פליגי דבחדא סגיא וכן פירש ה"ה כאן
ואפשר שפוסק כחכמים וכמ"ד ביין כ"ע לא פליגי דבעי תרתי
דסתם מתניתין כחכמים דבנשתתפו ביין הוא דכה"ג מודו רבנן דצריך לערב בחצרות מפני התינוקות שאינם מכירין ביין שמשתתפים בו במבוי
בסוגיה זו יש כמה כללי פסיקה שבנויים זה על גב זה:
5.
במחלוקת בין חכמים ורבי מאיר [בברייתא שמו של רבי מאיר מוזכר במפורש ולא כ"תנא קמא"] - בפשטות ההלכה צריכה להיות כחכמים. בכל אופן פוסקים בגמרא כרבי מאיר.
5.1
אמנם משמע בגמרא שרק "רב" פוסק ממש כרבי מאיר, ואילו רב הונא [שהיה תלמידו המובהק של "רב"] חולק עליו.
5.2
ואילו רבי יוחנן ודאי שחולק על רב, כי הוא אומר שפוסקים כחכמים ורק אומר, שמי שעושה כרבי מאיר אין מוחין בידו [וראה בפרשנים מדוע יש בעיה של למחות בידי מי שמחמיר על עצמו כדעת רבי מאיר].
5.3
הערה: אולי ניתן ללמוד מכאן, שתלמיד - רב הונא - רשאי לחלוק על רבו - "רב" - ב"רמה" ובתוקף של הפסק. רב הונא טוען שלא פוסקים כרב לרבים, אבל ליחיד כן אומרים לנהוג כרבי מאיר.
6.
ומדוע באמת פסקו כעיקרון כרבי מאיר נגד חכמים בברייתא, ראה "מתיבתא", הערה ו, שיש להלן "סתם משנה" כרבי מאיר. זאת אומרת, שכבר "רבי" פסק כרבי מאיר.
6.1
ומדוע רבי יוחנן - שהוא תמיד פוסק כסתם משנה - לא פוסק בסוגייתנו ממש כרבי מאיר אלא רק אם נהגו אין למחות בהם?
6.2
נראה לומר, שהוא מתחשב בדעת הברייתא שמביאה את דעת חכמים שכעיקרון צריכה ההלכה להיות כמותם, ומפני שיטת "רבי" במשנה פסק רבי יוחנן "קצת" כרבי מאיר!
7.
יש כמה לשונות בגמרא כיצד להסביר את המחלוקת בין רבי מאיר וחכמים, ותלוי אולי - באופן כללי - האם פוסקים כדעה ראשונה או כדעה שניה [אחרונה], ראה ב"מתיבתא", הערה ו.
