הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרב באיסורים
עירובין עג ע"א
גמרא. שמע מינה: מקום לינה גורם! - אמר רב יהודה אמר רב: במקבלי פרס שנו. תנו רבנן: מי שיש לו בית שער, אכסדרה ומרפסת בחצר חבירו - הרי זה אין אוסר עליו. (את) בית התבן (ואת) בית הבקר בית העצים ובית האוצרות - הרי זה אוסר עליו. רבי יהודה אומר: אינו אוסר אלא מקום דירה בלבד. אמר רבי יהודה: מעשה בבן נפחא שהיו לו חמש חצרות באושא, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: אינו אוסר אלא בית דירה בלבד. בית דירה סלקא דעתך? אלא אימא: מקום דירה. מאי מקום דירה? רב אמר: מקום פיתא, ושמואל אמר: מקום לינה. מיתיבי: הרועים והקייצין והבורגנין ושומרי פירות, בזמן שדרכן ללין בעיר - הרי הן כאנשי העיר, בזמן שדרכן ללין בשדה, - יש להם אלפים לכל רוח! - התם אנן סהדי דאי ממטו להו ריפתא התם - טפי ניחא להו. אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא. אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן, ואהא אמרת ניהלן: האחין שהיו אוכלין על שלחן אביהן וישנים בבתיהן - צריכין עירוב לכל אחד ואחד. ואמרינן לך: שמע מינה - מקום לינה גורם. ואמרת לן עלה, אמר רב יהודה אמר רב: במקבלי פרס שנו.
1.
מחלוקת בין רב ושמואל מה קובע היכן "גר" האדם לעניין העירוב, האם תלוי היכן הוא אוכל, או תלוי היכן הוא ישן.
2.
רמב"ם הלכות עירובין פרק ד הלכה א:
אנשי חצר שהיו כולם אוכלין על שולחן אחד תמיד אף על פי שכל אחד ואחד יש לו בית בפני עצמו אין א צריכין עירוב מפני שהן כאנשי בית אחד, וכשם שאין אשתו של אדם ובניו ובני ביתו ועבדיו אוסרין עליו ואינו צריך לערב עמהן כך אלו כולן כאנשי בית אחד הן מפני שהן כולן סומכין על שולחן אחד.
3.
כסף משנה הלכות עירובין פרק ד הלכה א:
[א] אנשי חצר שהיו אוכלין על שלחן אחד וכו'. נראה שאפילו הם חלוקים בעיסתן קאמר דאינם אוסרים זה על זה כיון שאוכלין על שלחן אחד וטעמא משום דקיי"ל כרב דאמר מקום פיתא גרים וכיון דמקום פיתא דכולהו הוי במקום אחד חשיבי כאנשי בית אחד. ונראה דעל שלחן אחד דנקט רבינו לאו דוקא דאפילו אוכלין על שני שלחנות נמי מאחר דמקום פיתא דכולהו הוי בבית אחד חשיבי כאנשי בית אחד:
הרמב"ם בפשטות פוסק כשיטת "רב" שמקום האכילה הוא הקובע. כנראה על פי הכלל שהלכה כרב באיסורים.
4.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קעג שמביא גם מי שפוסק כשמואל שמקום הלינה קובע. וראה שם שמביא הסבר שבירושלמי הדעות של רב ושמואל "הפוכות", ולכן אותה שיטה מחמירה שגם מקום הלינה קובע.
5.
ונראה לומר אולי, שאותה דעה טוענת שמפשט מהלך הגמרא משמע שהיא סוברת כשמואל, שהרי הקשתה על רב, ואמנם רב יישב את דבריו - "אנן סהדי". הדעה שפוסקת כשמואל תטען שיישוב זה הוא דחוק. וגם ההסבר של "במקבלי פרס שנו" נחשב כתרוץ דחוק מפני שהוא בנוי על אוקימתא - ולכן יש להחמיר גם כדעת שמואל.
