אכילת תולעים בתערובת
עירובין ק ע"א
"הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת - ינתנו במתנה אחת. מתן ארבע במתן ארבע - ינתנו במתן ארבע, מתן ארבע במתן אחת, רבי אליעזר אומר: ינתנו במתן ארבע. ורבי יהושע אומר: ינתנו במתנה אחת. אמר לו רבי אליעזר: הרי הוא עובר על בל תגרע! - אמר לו רבי יהושע: הרי הוא עובר בבל תוסיף! - אמר רבי אליעזר: לא אמרו אלא כשהוא בעצמו. אמר לו רבי יהושע: לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו. ועוד אמר רבי יהושע: כשנתת - עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך, כשלא נתת - עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך".
באכילת תולעים יש חמשה לאוים. אולם אם אינם ניכרים בתערובת אין האיסור ברור. את אחת הסברות להיתר כתב בנו של הנודע ביהודה ביד המלך (לנדא) הלכות מאכלות אסורות פרק טו, כב (והל' כח), שהאדם האוכל את התערובות אינו מתכוין לאכילת איסור אלא רק לאכילת היתר, וכיון שאינו נהנה מותר מדין אינו מתכוין. כך כתבו גם אחיו בשו"ת שיבת ציון סימן כח, ועוד מחברים.
לסברה זו קשה, למה חשש רבי יהושע לבל תוסיף, הרי כל כוונתו למתנות הניתנין במתן ארבע, ואילו לגבי הניתנין במתנה אחת אינו אלא מתעסק בעלמא! אלא על כרחך צריך לפרש שכיון שמתכוין לשם מתנה, לא ניתן להבדיל בכוונתו בין דם לדם. וכמו כן כיון שמתכוין לאכילה לא ניתן לחלק בכוונתו בין אכילת ההיתר לאכילת האיסור.
ראיה לכך במסכת עבודה זרה דף לח ע"א: "אמר רבינא: הלכך, האי עובד כוכבים דשדא סיכתא לאתונא, וקבר בה ישראל קרא מעיקרא - שפיר דמי. פשיטא! מהו דתימא: לבשולי מנא קא מיכוין, קמ"ל: לשרורי מנא קא מיכוין". כלומר שאילו היה מתכוין לבשולי מנא היתה כוונת הבישול שלו מועלת גם לקרא, שמחשבים מחשבת בישול ממתבשל למתבשל, וכמו כן י"ל שמחשבים מחשבת אכילה ממאכל למאכל.
ועדיין ניתן לפרש לסברה זו שבמקומות שאכילת תולעים ושקצים מוקצים מאכילה משום מיאוסם, בליעתם אינה נחשבת לאכילה כלל.
