וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא
עירובין ק ע"ב
"ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי: אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה, שנאמר (משלי יט, ב) וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא.
ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב איקא בר חיננא: מאי קראה – (שם) גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב".
שלשה פסוקים בפרשת כי תצא פותחים במילים 'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה'.
בפעם הראשונה (כב, יג) : כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה – וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ.
תכף לקידושין בא אל אשתו. והתוצאה - וּשְׂנֵאָהּ, כבמעשה אמנון ותמר.
בפעם השניה (כד, א) : כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה – וּבְעָלָהּ, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו...
תכף לקידושין בעלה. והתוצאה – לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו.
ורק בפעם השלישית (כד, ה) : כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה...
כיון שהמתין בתקופת אירוסין – כאשר כמיהת האשה החדשה והכמיה אליה רק הולכות ומתגברות, עד שמתנבא הנביא (הושע ב, כא) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם – ברכה היא שתשרור לעולם אהבת אירוסין;
כיון שהמתין מלשאתה, כדברי הגמרא במסכת יבמות סג ע"א: "מתון נסיב איתתא";
מתקיים בו הכתוב שבהמשך – וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח;
מְשַׂמְּחָהּ, שָׂמֵחַ עִמָּהּ, וְשָׂמֵחַ בָּהּ.
