דיוק וחידוש ברש"י

מסכת עירובין דף ק

עמוד ב 

רש"י ד"ה בקעה מצא. כלומר אינן בני תורה שידעו להזהר כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ:
ז"ל הגמרא כאן בדף ק ע"ב והא רב איקלע לאפסטיא ואסר בגדודא רב בקעה מצא וגדר בה גדר, לשון כעין זה איתא בתחילת המסכת בדף ו ע"א דרב איקלע לדמחריא ועבד עובדא כוותי א''ל רב בקעה מצא וגדר בה גדר,
וברש"י שם ד"ה בקעה מצא. עמי הארצים היו ומזלזלין במצות והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן מן העבירה כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה:
בדרך כלל אין דרכו של רש"י לחזור ולפרש דבר שפירש כבר ובפרט באותה מסכתא, אלא כשיש ענין מחודש או צורך מיוחד לפרש, ועל כן מן הראוי להתבונן גם בשינויים בב' המקומות בלשון הזהב של רש"י

א. כאן כתב רש"י "כלומר" ובדף ו ע"א לא
ב. כאן כתב "אינם בני תורה" ושם כתב "עמי הארצים היו ומזלזלין במצוות"
ג. כאן כתב "שידעו להזהר" (פי' שהכל עניין של זהירות בלבד) ושם האריך בלשונו לומר "והחמיר עליהן לעשות סייג להרחיקן מן העבירה"
ד. כאן כתב "כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ" ושם כתב "כאדם הגודר בקעה פרוצה לשומרה" והם שני הבדלים כי כאן מדבר בחיסרון הבקעה ושאין לה "שומר" וכו' ושם מדבר בתיקון הבקעה ושהוא על ידי גדר.
וע"כ נראה לומר שהשינויים האלו הם כפי העניין ובוודאי גם שלא מדובר באותו מקום וכדכתיב בגמרא כאן אפסטיא ושם דמחריא, 
בגמרא שם כתב הלשון עבד עובדא ולכן רש"י מדבר בתיקון הבקעה וכאן הלשון שרב אסר וע"כ מדבר מחיסרון הבקעה, שם הבעיה הייתה טילטול במבוי שרב אסר טילטול במבוי שיש בו פירצה והאיסור הוא מפני שהם עמי הארצים ויבואו להתיר טילטול במבוי שאין מתוקן כלל וע"כ להרחיקן מן העבירה אסר עליהם והצורך התיקון ממש כגדר לבקעה, אבל כאן אין מדובר באיסור ממש אלא משום מראית העין וע"כ מפני שאינם בני תורה אסר דבר שמעיקר הדין מותר כי דברים שנאסרו משום מראית העין אין מוסיפין עליהם ובפרט בני תורה שבקיאין בגדר המדוייק של דבר הנאסר משום מראית העין וידעו להבדיל בין גזע לח ליבש וכו' , ע"כ כתב רש"י בדרך "כלומר שאינן בני תורה שידעו להיזהר" ויכולין לבוא לידי מכשול וע"כ הוסיף עליהם איסור זה אבל אינו איסור כגדר ממש אלא כמו "שומר" לבקעה שזה דרגת שמירה פחותה יותר מגדר אבל מאחר שהם לא היו עמי הארצים ומזלזין במצוות אלא שאינם בני תורה וע"כ הוצרכו בשמירה נוספת כשומר לבקעה ולא כגדר לבקעה.

(במסכת חולין דף קי ע"א יש לשון נוספת ברש"י  בקעה מצא. כלומר ראה שהיו מזלזלים באיסור בשר בחלב והחמיר עליהן:
ולשון זה של רש"י מדוקדק מאוד לסוגיא שם דכתיב בגמרא ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא דקאמרה לחבירתה ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחלי, ומכאן שהמכשול היה ממה ששמע שיחת נשים ועל כן לא שייך לומר הלשון על הנשים שהן עמי הארצים או שאינן בני תורה אלא כלומר ראה וכו' מפני שכך שמע וע"כ החמיר עליהן ומדויק מאוד ברש"י שרב החמיר על הנשים וכפי שרש"י מסיים עליהן ולא עליהם.)