סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

דיוק וחידוש ברש"י

מסכת עירובין דף קד

 

עמוד א 

רש"י ד"ה בוזקין מלח. מפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא (דף כב:) ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה (דף יג:) כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם:
רש"י בתחילת דבריו כותב כפל לשון לבאר את המילה בוזקין = מפזרין ומכתתין, ומאריך רש"י לביא מקור למילה בזק שהוא לשון כיתות, ועוד ראיה ממסכת חגיגה בהסבר מראות יחזקאל, ולכאורה צריך להבין מה טעם להאריך כל כך כשיכל לומר בוזקין מפזרין, ולכאורה היה צריך לומר מכתתין ומפזרין, עוד יקשה מדוע נדחק לפרש לשון כתיתה ולא פירש מלשון שפיכה כדאיתא בלשון זה בתוספתא דעוקצין כי "בוזקין יין בטומאה", וכן במדרש על רוחו של האדם ש"היא נבזקת באחד מאבריו" ואין שייך לפרש מלשון כתיתה,
ונראה שאכן רש"י רצה להסביר מדוע השתמש התנא בלשון בוזקין ולא אמר מפזרין, והוא עצמו תמוה דהרי בוזקין אין פירושו ממש מפזרין אלא יותר מכתתין וכאן בכבש המזבח החלק מפני הגשמים לכאורה ההדגשה הייתה צריכה להיות יותר על פיזור המלח ולא על כתיתתו, וע"כ הביא ראיה ממסכת יומא ומשאילת הגמרא ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא, וברש"י בבזק. לשון שברי חרסים נטל כל אחד ואחד חרס והשליך לפניו ומנו החרסים: והגמרא לא שאלה מדוע קורא הפסוק בזק לדבר הניבזק הרי יכל לומר ויפקדם בחרסים כמו שאמר ויפקדם בטלאים, אלא מתוך שהגמרא לא שאלה שאילה זו מכאן שדבר הניבזק גורם שיתקרא ע"ש הנבדקות ועל כן גם כאן במשנה העדיף להשתמש עם המילה בוזקין במקום מפזרין בגלל שמלח הוא דבר הניבזק, (יש להוסיף שברש"י בשמואל משמע שאכן יותר תמוה הלשון בזק כשהכוונה לשברי חרסים, ויפקדם בבזק. רבותינו אמרו (יומא כב ב) : בשברי חרסים וכו' ועל כן מביא רש"י לשון אחר : 'בבזק', שם מקום הנזכר בספר שופטים (א ה) וימצאו את אדוני בזק בבזק :)
ורש"י ממשיך להביא חיזוק לחשיבות שבמילה בזק שהיא נגזרת ממעשה המרכבה שבמראות יחזקאל, לישנא דגמרא בחגיגה והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק מאי רצוא ושוב אמר רב יהודה כאור היוצא מפי הכבשן מאי כמראה הבזק אמר רבי יוסי בר חנינא כאור היוצא מבין החרסים, וברש"י שם רצוא ושוב. מוציאות ראשן מתחת הרקיע הנטוי למעלה מראשיהן וחוזרות ומכניסות אותן ממורא השכינה במהירות כריצה ושיבה של להב היוצא מפי הבזק: הכבשן. ששורפין בו אבנים לסיד ובזק לשון שברי שברים הוא שהאור יוצא בין אבן לאבן כדתנן בעירובין (דף קד') בוזקין מלח על גבי הכבש שלא יחליקו הכהנים: מבין החרסים. דרך מזקקי זהב לנקוב כלי חרס נקבים נקבים וכופין אותו על גבי גחלים שהזהב נתון בהן בתוך כתישת החרסים של לבנים על גבי חרס ולהב יוצא למעלה דרך נקבי הכלי והוא עשוי גוונים גוונים ותמיד יוצא ונכנס: לכאורה רש"י הן בדברי רב יהודה והן בדברי רב יוסי בר חנינא משתמש רש"י במילה בזק בשני אופנים לרב יהודה שברי שברים של האש שבכבשן הם הפירוש בזק והן לרב יוסי הבזק מתאר את הגוונים והאש המחלפת למרות שבעיון בגמרא משמע שרב יהודה מפרש את המילים "רצוא ושוב" ורב יוסי מפרש את המילים "כמראה הבזק" ורש"י לכאורה עירבן יחד ובפרט איך שרש"י מביא כאן בעירובין את הפירוש שמדבר על הגוונים כשהעיקר בתחילת דברי רש"י הוא ענין הכיתות, וע"כ נראה שדבר אחד הם שחשיבותו רבה , ורש"י גם מביא באריכות ביחזקאל א את כל הנ"ל וז"ל כמראה הבזק. דלאטנצי''לא בלע''ז וגוון אש להם כגוון אש היוצא מבין החרסין שמזקקין זהב בכור בתוכן והאש שיוצא' משם צבועה בגוונים (תו' וי''מ הבזק לשון פיזור כפי שפרשוהו רבותינו כמראה הבזק ר''י אומר בשם ר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא כזה שבוזק גפת בכירה כלומר שמפזר גפת שהוא פסולת הזתי' בכירה שהוא מתלהט במהרה ומעלה להב והלהב עולה ויורד וזהו פירוש רצוא ושוב ועוד יש בדבריהם בזק לשון פיזור בזק בהו עפרא והוו חרבי כלומר פזר וכן במשנה בוזקין מלח ע''ג הכבש בשביל שלא יחליקו ויש משמע בזק כמו ברק והוא לשון חפוש) ע''כ תוס' סא''א :
(אמנם מסוף דברי רש"י אלו נראה לכאורה שפיזור הוא ביאור נוסף למילה בזק),
עכ"פ נראה שרש"י האריך בדבריו מפני ההקבלה שיש בין בנין בית המקדש למעשה המרכבה וריצת הכהנים על הכבש היא כעין ריצת החיות רצוא ושוב ובזיקת המלח היא כדי שההבזק הנוצר מריצת הכהנים וכלי קיבול הדם נראים בידם כהבזקי גווני האש (תיאור מיוחד על כך בעת הקרבת קרבן פסח), וכך הם יכולים להמשיך לרוץ ולא יחליקו מהגשם, וכן יש גם הדורשים (אבן עזרא) שמנין בני ישראל וסידור חנייתם הוא גם כנגד מעשה המרכבה ומכאן לשלוש בחינות של מעשה המרכבה אחד בשמים בכיסא הכבוד וכנגדה בארץ בבית המקדש וכנגדם בבני ישראל עצמם וכולם נקבצו ובאו לך ברש"י זה,
עוד אפשר לומר דרש"י כתב פיזור וכתיתה שהכוונה לכתיתה נוספת לאחר שמפזרו כי רש"י רצה להסביר האיסור שבמדינה שהוא משום אשווי גומות ומה חשש יש שמפזר סתם וכן דנו בזה הפוסקים בפיזור מלח ע"ג השלג דאיזה אשווי גומות יש בכך אבל שמכתת ע"פ האבן (ככבש המזבח) לאחר שפיזר אז יש חשש שנכנסים פירורים קטנים של מלח וסותמים החריצין.
 

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר