כוכבים שאינן מאירין
פסחים ב ע"א
"מיתיבי: (תהלים קמח, ג) הַלְלוּהוּ כָּל כּוֹכְבֵי אוֹר - אלמא אור אורתא הוא! - הכי קאמר: הללוהו כל כוכבים המאירים. - אלא מעתה, כוכבים המאירים הוא דבעו שבוחי, שאינן מאירין - לא בעו שבוחי? והא כתיב (תהלים קמח, ב) הַלְלוּהוּ כָּל צְבָאָיו! - אלא הא קא משמע לן: דאור דכוכבים נמי אור הוא. למאי נפקא מינה - לנודר מן האור, דתניא הנודר מן האור - אסור באורן של כוכבים".
רש"י פירש שלמסקנת הגמרא אכן כל הכוכבים יש להם אור, ולא הזכיר הפסוק את המילה אור למעט כוכבים אחרים אלא ללמד הלכה.
וקשה, אם ידוע שכל הכוכבים יש להם אור מה היתה קושיית הגמרא? למה נצרכה הגמרא ללמוד מהפסוק הללוהו כל צבאיו שגם כוכבים שאינן מאירין בעו שבוחי, ולא הקשתה בפשטות על ההוה אמינא שרק כוכבים המאירים הוא דבעו שבוחי – שבמציאות לא קיימים כוכבים שאינם מאירים.
ואפשר שפירש רש"י שבתחילה הגמרא הסתפקה בכך אם קיימים כוכבים שאינם מאירים. והיא חזרה בה מאפשרות זו מכח הטענה שהם לא הוזכרו בפירוט הפסוק מי הם "כל צבאיו" דבעו שבוחי.
אמנם אין ראיה זו הכרחית, שהרי גם המלאכים למשל לא נזכרו בפירוט "כל צבאיו", ולמסקנת הגמרא הוזכרו רק "כוכבי אור" כדי ללמד הלכה. לכן ניתן לפרש שגם למסקנה לא חזרה בה הגמרא מהקביעה שקיימים כוכבים שאינם מאירים.
וכך כתב בספר ישמח ישראל פרשת שמות:
"ופריך הגמרא אלא מעתה כוכבים המאירים הוא דבעי שבוחי כוכבים שאינם מאירים לא בעי שבוחי וכו' אלא הא קמ"ל דאור דכוכבים נמי אור הוא, היינו הכוכבי לילה שמהללים ומשבחים, אף שאינם מאירים, בזכות זה {שמשבחים} הקב"ה מאיר אותם ומבהיקם ומזהירם לעולם, וזה הללוהו כל כוכבי אור, בזכות קול ההלול שמהללים ומשבחים אף בעת חשכותם מאיר אותם ד', הללוהו, הוא לשון אור מלשון הכתוב (איוב מ"א, י') עטישותיו תהל אור, ומאירים לעולם".
לפירוש זה מצד אחד לא חזרה בה הגמרא מדבריה בקושיה שקיימים כוכבים שאינם מאירים מכוחם הם, מצד שני למסקנה גם הם מאירים והם בכלל כוכבי אור! לפירוש זה גם מתורצת הקושיה על רש"י הכיצד סברה הגמרא בקושיה שקיימים כוכבים שאינם מאירים.
ובמהדורת שטיינזלץ הובא שיש מפרשים שאותם כוכבים שאינם מאירים אלו כוכבי הלכת, שאין להם אור עצמי אלא מחזירים את אור השמש, כמו הלבנה. אך קשה שהרי הלבנה נקראת מאור – (בראשית א, טז) הַמָּאוֹר הַקָּטֹן, הרי שגם אור חוזר נקרא אור.
והוצע עוד שם שהכוונה לגופים חשוכים הנמצאים ברקיע כגון כוכבי רדיו (כמו כן קיימים חורים שחורים, ננסים חומים, כוכבי ניוטרונים, עננים קוסמיים, ועוד חומר אפל).
אלא שאי אפשר לפרש כן, שהרי פתחה הגמרא: "מיתיבי: הללוהו כל כוכבי אור אלמא אור אורתא {לילה} הוא", וקשה, הרי הכוכבים קיימים גם ביום, והם רק נראים בלילה! אלא שהגמרא מתייחסת רק למה שנראה בפועל בעין אנוש.
ונראה לפרש שכשם שקיים הבדל ברטיבות בין טופח לבין טופח על מנת להטפיח (למשל במסכת ברכות דף כה), כך יש הבדל בין כוכבים שאורם מספיק רק בכדי שייראו, לבין כוכבים שיש בכח אורם גם להאיר מעט את הארץ בלילה חשוך, והם הנקראים כוכבי אור – המאירים, ואסור לנודר מן האור להנות ולהשתמש לאורם.
