הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תניא נמי הכי"
פסחים ה ע"א
דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה, אסור, מנלן?
אמר אביי: תרי קראי כתיבי, כתיב +שמות יב+ שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב +שמות יב+ אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם. הא כיצד? לרבות ארבעה עשר לביעור. - ואימא: לרבות לילי חמשה עשר לביעור, דסלקא דעתך אמינא: ימים כתיב, ימים - אין, לילות - לא, קא משמע לן: אפילו לילות. - ההוא לא איצטריכא ליה,
דהא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ, ואכילת חמץ לאכילת מצה. השבתת שאור לאכילת חמץ - דכתיב +שמות יב+ שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם כי כל אכל מחמצת ונכרתה. ואכילת חמץ לאכילת מצה - דכתיב +שמות יב+ כל מחמצת לא תאכלו בכל מושבתיכם תאכלו מצות (וגו') וכתיב ביה במצה +שמות יב+ בערב תאכלו מצת. - ואימא לרבות ליל ארבעה עשר לביעור! - ביום כתיב. - ואימא מצפרא! - אך חלק.
דבי רבי ישמעאל תנא: מצינו ארבעה עשר שנקרא ראשון, שנאמר +שמות יב+ בראשן בארבעה עשר יום לחדש.
רב נחמן בר יצחק אמר: ראשון - דמעיקרא משמע, דאמר קרא +איוב טו+ הראשון אדם תולד. - אלא מעתה, +ויקרא כג+ ולקחתם לכם ביום הראשון הכי נמי ראשון דמעיקרא משמע? - שאני התם, דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, מה שביעי - שביעי לחג, אף ראשון - ראשון לחג...
רבא אמר מהכא: +שמות לד+ לא תשחט על חמץ דם זבחי - לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים. - ואימא: כל חד וחד כי שחיט! - זמן שחיטה אמר רחמנא. תניא נמי הכי: אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם - מערב יום טוב, או אינו אלא ביום טוב עצמו - תלמוד לומר לא תשחט על חמץ דם זבחי - לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם וכתיב כל מלאכה לא (תעשו) +מסורת הש"ס: [יעשה בהם]+ ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה.
רבי יוסי אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר +שמות יב+ אך ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם - מערב יום טוב, או אינו אלא ביום טוב - תלמוד לומר: אך - חלק. ואי ביום טוב עצמו - מי שרי? הא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ, ואכילת חמץ לאכילת מצה! - אמר רבא:
1.
הגמרא מביאה מקורות שונים לדין שחמץ אסור כבר מחצות היום של ארבעה עשר [יום לפני פסח].
סדר הבאת הדברים לפי "סדר הדורות":
2.
סדר 1:
אביי
דבי רבי ישמעאל תנא
רב נחמן בר יצחק
רבא
3.
וקשה, מפני שהסדר הכרונולוגי צריך היה להיות:
סדר 2:
דבי רבי ישמעאל תנא
אביי
רבא
רב נחמן בר יצחק
מכיון, שרב נחמן בר יצחק היה תלמידם של אביי ורבא, ולכן היה צריך להיות מוזכר אחרון.
3.1
אמנם ראה ב"דקדוקי סופרים" שמביא גירסא של "רב נחמן" במקום "רב נחמן בר יצחק", לפיו יוצא שמובן מדוע רב נחמן [בר יעקב] מוזכר לפני רבא, אולם גם אביי היה צריך להיות מוזכר אחריו, והסדר היה צריך להיות:
סדר 3:
דבי רבי ישמעאל תנא
רב נחמן [בר יעקב]
אביי
רבא
4.
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ח:
אסור לאכול חמץ ביום ארבעה עשר מחצות היום ולמעלה שהוא מתחלת שעה שביעית ביום, וכל האוכל בזמן הזה ז לוקה מן התורה שנאמר +דברים ט"ז+ לא תאכל עליו חמץ, כלומר על קרבן הפסח, כך למדו מפי השמועה בפירוש דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום.
+/השגת הראב"ד/ וכל האוכל בזמן הזה לוקה מן התורה. א"א מלקות מחצות ואילך אינו מחוור דכיון דקי"ל כר"ש /פסחים/ (כח) בלפני זמנו ואחר זמנו דלא דריש הנך קראי לא תאכל לא תאכלו בלפני זמנו ולאחר זמנו נהי דאסור באכילה מן התורה מביום הראשון תשביתו שאור או מלא תשחט על חמץ כדרבא /פסחים/ (ה) אבל איסור הנאה ליכא מן התורה ומלקות נמי ליכא.+
הרמב"ם מכריע בפשטות כדעת רבא ורבי ישמעאל בסוגייתנו.
5.
הגמרא אומרת ששיטת רבא היא כ"תניא נמי הכי" והכוונה – כדברי רבי ישמעאל.
5.1
נשאלת השאלה: הרי רבי עקיבא ורבי יוסי חולקים בברייתא על רבי ישמעאל, ולא מתאים הביטוי "תניא נמי הכי" אלא היה צריך לומר "לימא כתנאי" [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמ' סג ובהערה סג].
5.2
אלא שדברי רב נחמן בר יצחק אינם כאף תנא בברייתא. אבל עדיין אין זה מצדיק את הביטוי "תניא נמי הכי" כי גם לגבי דעה יחידה של אמורא הגמרא לעיתים נוקטת בלשון "לימא כתנאי".
5.3
ושם מסביר את הסוגיה באופן אחר ומיוחד: רבא לא אומר בשם עצמו אלא הסברו מוסב על דברי רב נחמן בר יצחק ועל דברי רבי ישמעאל.
6.
לפי הדברים הנ"ל נוכל ליישב את סדר הבאת הדברים בגמרא: דברי רבי ישמעאל הובאו אחרי דברי רבא כי רבא עצמו הוא שמביא את דעת רבי ישמעאל והוא מסביר אותם. רבא מסביר גם את דברי רב נחמן שהובא לפניו – ומתאים דווקא לגירסא של "רב נחמן" [שחי לפני רבא] בניגוד ל"רב נחמן בר יצחק" [שחי אחרי רבא].
7.
לפי הנ"ל ניתן לחדד: הביטוי "תניא נמי הכי" משמעותו – לפעמים - לא שהגמרא ["סתמא דגמרא", או "עורך הגמרא"] מביאה ברייתא להוכחת דברי האמורא, אלא האמורא עצמו מביא את הברייתא כדי להסבירה, ולכן ברור מדוע לא נאמר בסוגייתנו הביטוי "לימא כתנאי".
8.
וראה שם ב"ילקוט ביאורים" שרבא עצמו באמת סובר כאביי ודעתם מתאימה לדעת רבי יוסי בברייתא. ושם מביא שהרמב"ם פוסק כרבא [לפי ההסבר הפשוט] למרות שרבא סובר כרבי ישמעאל, והלכה צריכה להיות כרבי יוסי בברייתא כי הכלל הוא שהלכה כרבי יוסי - במשנה ובברייתא - מפני ש"טעמו ונימוקו עימו" – וזה רק אם נאמר, שכלל זה שהלכה כרבי יוסי הוא גם נגד רבים [רבי עקיבא ורבי ישמעאל], ולכן אומרים [שם, ב"ילקוט ביאורים"] שהרמב"ם גרס בברייתא "רבי יוסי הגלילי" ולא סתם "רבי יוסי", ואין כלל שקובע שהלכה כרבי יוסי הגלילי דווקא.
