הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

רבי יהודה ורבי מאיר וסתם משנה

פסחים יג ע"א

אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה. אמר ליה רבא לרב נחמן:
ונימא מר הלכה כרבי מאיר, דסתם לן תנא כוותיה! דתנן: כל שעה שמותר לאכול - מאכיל. –
ההיא לאו סתמא הוא, משום דקשיא מותר.

 

1.
במשנתנו [לעיל פסחים דף יא עמוד ב] מובאת מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה, ורב פוסק כרבי יהודה. ויש לשאול: הרי כלל בידינו, שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר ומה בא "רב" להוסיף.

2.

אמר ליה רבא לרב נחמן:
ונימא מר הלכה כרבי מאיר, דסתם לן תנא כוותיה! דתנן: כל שעה שמותר לאכול - מאכיל. –

רבא מקשה על רב נחמן מדוע הוא [בשמו של "רב"] לא פוסק כרבי מאיר, שהרי יש "סתם משנה" כרבי מאיר.

2.1
גם כאן יש להעיר: הגמרא כנראה מתכוונת לכך שמכיון שיש "סתם משנה" להלן כרבי מאיר, הרי שנוצר מצב - שמשנתנו שיש בה מחלוקת יחד עם המשנה הבאה שהיא "סתם" כרבי מאיר - שמוגדר כ"מחלוקת ואחר כך סתם", והכלל במקרה כזה הוא ש"הלכה כסתם", ולכן מקשה הגמרא שיש לפסוק במחלוקת במשנתנו כרבי מאיר!

2.2
ויש להוסיף הערה: עד כאן היא קושיית רבא כלפי רב נחמן ו"רב". אם נאמר שרב פסק כרבי יהודה בגלל הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר ["רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה"] יוצא מכך, שהכלל ש"הלכה כסתם" חזק יותר ומכריע יותר מהכלל של הלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר!
ואולי זו התשובה לשאלתנו לעיל: רב היה צריך לפסוק במפורש כרבי יהודה ולא להסתפק בכלל הכללי הנ"ל, כדי להדגיש שפסק ההלכה שלו תקף אפילו נגד ה"סתם משנה" מהסיבה בהמשך.

3.

ההיא לאו סתמא הוא, משום דקשיא מותר.

רב נחמן עונה [כך נראה, שרב נחמן הוא זה שעונה, ולא "רק" סתמא דגמרא]
המשנה להלן איננה מתאימה בדיוק לדעת רבי מאיר במשנתנו, כי שם מדובר על "כל שעה שמותר לאכול", ולפי רבי מאיר היה צריך להיאמר שם "כל שעה שאוכל – מאכיל", כדי להשמיע שבשעה החמישית אסור אף בהנאה – כרבי מאיר. ואילו הביטוי "כל שעה שמותר..." משמעו שתלוי בזמן ההיתר שיש לאדם אחר לאכול, ולפי רבי מאיר לא תלוי באנשים שונים. וכוונת אותה משנה [ה"סתם משנה"] היא שכל שעה שמותר לכהן לאכול תרומת חמץ מאכיל ישראל חמץ של חולין לבהמתו, ומתאים לשיטת רבן גמליאל במשנתנו.

3.1
מסקנת דברי תשובת רב נחמן היא, שה"סתם משנה" אינה לפי רבי מאיר, ולכן רב פסק כרבי יהודה.

4.
נעיר: או שרב לא חידש דבר על הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר, או שרב רצה ללמדנו בדיוק את מה שענה רב נחמן לרבא.

5.
ואולי בכלל ניתן לומר שבמשנתנו לא תקף כלל הכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר, כי אולי כלל זה נאמר רק כאשר יש שתי דעות חלוקות – רבי יהודה ורבי מאיר, ולא כשיש דעה נוספת – ביניים – רבן גמליאל.

6.
הערה נוספת: אולי רב היה צריך לפסוק במפורש כרבי יהודה ולא להסתמך על הכלל הכללי שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר מכיון שבסוגיה הקודמת הגמרא דנה באריכות במחלוקת בין רבי מאיר ורבי יהודה גם בהקשר לדיני עדות, ומשמע מהסוגיה שהיא לא הכריעה מיד שהלכה כרבי יהודה!

7.
הערה נוספת: מתי נקבע הכלל הכללי שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר. אם הוא נקבע רק בימי רבי יוחנן הרי ברור ש"רב" לא הכיר את הכלל הזה ולכן ברור מדוע היה צריך לפסוק כרבי יהודה באופן מפורש. אבל אם הכלל נקבע כבר על ידי רבי יהודה הנשיא הרי שהדיון הוא לפי כל ההסברים האחרים שהובאו לעיל.