שהסוס רץ ומציל / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

פסחים נ ע"א

בכתיב חסר הניקוד, משמשות אותיות או"י, בעיקר אותיות ו"ו ויו"ד, לניקוד. היו"ד באה על פי רוב לציין חיריק, אבל לפעמים גם צירי או סגול. כמו 'יָבֵישׁ גִּלְעָד' (שופטים כא, ח) 'שֶׁהֲבֵיאתִיו' (שה"ש ג, ד), 'הָקֵים תָּקִימְנָה' (ירמיהו מד, כה), 'הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ' (מ"ב ח, ו). שימו לב שבכל המקרים האלו אין היו"ד שייכת לשורש, והיא באה אך ורק לצורך ניקוד הצירי.

משום מה, 'ברירת המחדל' של היו"ד בכתיב בלתי מנוקד היא החיריק, ולכן פעמים רבות זה גורם לטעויות בהבנת דברי הגמרא או הראשונים. שכן פעם נהגו לכתוב הרבה יותר יודי"ן לסימן הצירי, כמו שֵׁינִי, שְׁלֵימִים, טְמֵיאָה, 'נְבָרֵיךְ' (ברכות מו.), ואפילו רוֹתֵיחַ יוֹדֵיעַ, קוֹרֵיעַ, מוֹלֵיחַ, קֵירֵיחַ, שָׂמֵיחַ [בכתבי יד של התלמוד]. בתקופתנו אם היו המילים האלו כתובות כך היינו מן הסתם קוראים 'שִׁינֵּי' במקום 'שֵׁינִי', והמילים האחרות היו נראות לנו צורמות. את המלה 'נבריך' שמופיעה כמה פעמים בגמרא קוראים רבים בטעות 'נִבְרִיךְ'. וכך גם הביטוי 'זיל שַׁלֵּים' המופיע בתלמוד פעמים רבות, נקרא תדיר 'זיל שְׁלִים' בפי הלומדים.

אחד המקרים המעניינים הוא דברי הגמרא במסכת פסחים (נ.) הדורשת מלשון הנביא "עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס" (זכריה יד, כ) – "עד מקום שהסוס רץ ומציל", עיון בפירש"י על אתר מעמידנו שהכוונה במלה 'מציל' היא 'מטיל צל'. כלומר: ניקוד המלה הוא 'מֵצֵל', והיו"ד שלאחר הצד"י משמשת לניקוד הצירי.

הניקוד הזה אינו שכיח, והרבה יותר 'מתחשק' לקרוא 'וּמַצִּיל'. המהרש"ם מברעז'אן בהגהותיו לש"ס אכן כותב כי שמע פירוש אחר הרוצה לטעון שהכוונה לדברי המשנה בסנהדרין (מב:) על יוצא להסקל, שהיה סוס מוכן ליד בית הדין, למקרה שיעלה לימוד זכות במחשבתו של אחד הנוכחים ואז ירוץ הסוס ויעכב את סקילתו. אם כן אפשר לומר שהכוונה למרחק שהיה בין בית הדין לבית הסקילה והשיעור 'עד מקום שהסוס רץ וּמַצִּיל' כפשוטו. אבל מהרש"ם דוחה את הפירוש הזה משום שבירושלמי שם (פ"ג ה"ח) כתוב במפורש 'עושה צל'.

מהרש"ם אינו מציין מי המקור לפירוש זה, מכל מקום הוא נמצא בספר 'חדר הורתי' של הרב פישמן מיימון (דף כח, נדפס בשנת תרס"ח), ולפניו בספר 'זכרון חיים' (דף יח:) לר' חיים בכרך שנדפס בתרמ"ט (הגהות מהרש"ם נדפסו אחרי שני הספרים, בשנת תרצ"ב, אמנם הוא נפטר בתרס"ה, כך שלא יכל לראות את 'חדר הורתי') שכותב 'והוא דחוק מאוד לפרש מילת מציל לשון צל' ולכן הוא מפרש על פי המשנה בסנהדרין.

מעניין שר' חיים בכרך עצמו מעיר כי ר' אליהו דוד הגאב"ד דפוניבז' העיר לו שמהירושלמי מוכח כרש"י, אבל מחמת חביבות החידוש הוא מחליט שיש להגיה גם בירושלמי ולכתוב 'עושה הצלה', אך אין זה מתקבל על הדעת.

למעשה במקרה דנן יתכן שהיו"ד הזאת היא פשוט תולדה של טעות! ר' חיים בכרך לא ידע שברוב מוחלט של כתבי היד כתוב 'שהסוס רץ ומיצל', רק בכ"י וטיקן 125 ובדפוס ונציה כתוב 'רץ ומציל', די מסתבר שטעות העתקה יש כאן שהחליפה את מקומה של היו"ד.