הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

מר זוטרא ורב אשי - כמי הלכה

פסחים מב ע"א

דרש רבא: אשה לא תלוש בחמה, ולא בחמי חמה, ולא במים הגרופין מן המולייר, ולא תגביה ידה מן התנור עד שתגמור את כל הפת. (וצריך) +מסורת הש"ס: [וצריכה]+ שני כלים, אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו את ידיה.
איבעיא להו: עברה ולשה מהו?
מר זוטרא אמר: מותר,
רב אשי אמר: אסור.
אמר מר זוטרא: מנא אמינא לה - דתניא: אין לותתין השעורין בפסח. ואם לתת, נתבקעו אסורים, לא נתבקעו - מותרין.
ורב אשי אמר: אטו כולהו חדא מחיתא מחיתינהו? היכא דאיתמר איתמר, והיכא דלא איתמר - לא איתמר. הדרן עלך כל שעה.

1.

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ה הלכה יב:

לא תשב אשה תחת השמש ותלוש, ולא תחת נ הרקיע ביום העבים אפילו במקום שאין השמש זורחת בו, ולא תניח את העיסה ותתעסק בדבר אחר, ואם היתה לשה * ואופה צריכה שני כלים של מים, אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו ידיה, ואם עברה ולשה תחת השמש או שלא צננה ידיה או שעשת עיסה יתר משיעור חלה הפת מותרת, וכמה שיעור חלה כמו שלש וארבעים ביצים וחומש ביצה, כגוף הביצה הבינונית לא כמשקלה.

הרמב"ם פוסק כמר זוטרא.

2.
רא"ש מסכת פסחים פרק ב סימן לא:

ולא תגביה ידה מן התנור עד שתגמור הפת כלומר שלא תתעסק בדבר אחר ותניח את העיסה וצריכה שני כלים אחד שמקטפת בו ואחד שמצננת בו את הידים.
איבעיא להו עברה ולשה מאי מר זוטרא אמר מותר ורב אשי אמר אסור וקי"ל כרב אשי...

הרא"ש פוסק כרב אשי.

2.1
כלומר, יש מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש כמי לפסוק.

3.
מבלי להיכנס לפרטי הדין המדובר נשאלת השאלה, האם מדובר כשעברה במזיד ולשה תחת השמש או רק בשגגה. מהפרשנים משמע שהרמב"ם מתיר אפילו אם עברה בזדון.

4.
אולי ניתן לומר שיש לפנינו מחלוקת עקרונית בין הרמב"ם והרא"ש כמי לפסוק במחלוקת בין מר זוטרא ורב אשי.
"מר זוטרא" היה חברם של רב אשי ואמימר. רב אשי היה כתלמיד-חבר של מר זוטרא. ואולי זו הסיבה לפסוק כמר זוטרא, מפני שאין רב אשי [תלמידו] רשאי לחלוק עליו [אפילו אם הוא "רק" תלמיד-חבר] ואולי זו עצמה דווקא הסיבה שהרא"ש כן פוסק כרב אשי, כי תלמיד-חבר רשאי לחלוק על רבו ו"הלכה כבתראי".

5.
ואולי המחלוקת ביניהם היא האם רב אשי פסק כאן בניגוד למר זוטרא באופן אישי ואז אין הלכה כמותו, או שמא רב אשי חולק על מר זוטרא בתוקף היותו "עורך הגמרא" [כראש בית הדין של רב אשי] ואז הלכה כרב אשי - כדעת הרא"ש.

6.
ונראה שבסוגייתנו יש חשיבות מרובה אם הלכה כרב אשי, מפני הכלל החשוב שבדבריו:

אטו כולהו חדא מחיתא מחיתינהו? היכא דאיתמר איתמר, והיכא דלא איתמר - לא איתמר.

כלומר, אין ללמוד מדין אחד של חכמים שאם עבר בדיעבד והתירו, שכך יהיה בכל איסור חכמים אחר, אלא רק אם התירו במפורש כשעבר על דבריהם. ויתכן שבעיקרון זה עצמו חלוקים מר זוטרא ורב אשי.

7.
לגבי תוספת גזירות בימינו על ידי דמיון לגזירות חכמים כבר קבעו הפוסקים שאין לדמות גזירה לגזירה.
שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן ג:

אבל להוסיף ולגזור בלא"ה אין לנו. וכ"ש שאין לגזור גזירות חדשות מדעתינו. ואפי' לדמות גזירה לגזירה. וכמ"ש תוס' חולין דף קד) שאין לדמות גזרות חז"ל זו לזו אלא במקום שהש"ס מדמה. ע"ש. וכ"כ האחרונים בכמה דוכתי.