שינוי מנהג אבות / הרב עקיבא כהנא
פורסם בעלון השבועי חמדת ימים - ארץ חמדה
פסחים נ ע"ב
הגמרא (פסחים נ ע"ב) הביאה את מנהגם של בני בישן שלא היו מפליגים מצור לצידון ביום שישי. כיון שנסיבות חייהם השתנו, ביקשו בני בישן מחכמים להתיר להם את מנהגם, אך ר' יוחנן לא הסכים להתיר להם את המנהג. לעומת זאת רבא התיר לבני חוזאי שלא להפריש חלה מאורז, למרות שהם נהגו כך, וזאת מכיוון שהמנהג בטעות יסודו.
הגמרא אומרת שהטעם שצריך לנהוג במנהג האבות הוא מהפסוק 'שמע בני מוסר אביך', ומהמאירי (ד"ה כבר ביארנו) עולה שהסיבה שאסור לבנים לשנות ממנהג האבות, היא שמן הסתם הנהיגו האבות על מנת שגם בניהם ימשיכו במנהג זה. אמנם, כפי שכותב מהרי"ק (יובא בהמשך), גם מנהג שלא נהגו האבות על מנת להנהיג את הבנים בכך, הבנים מחויבים להמשיך את המנהג. הרשב"א (ג, תיא) כתב שהטעם הוא משום שכך היא קבלת התורה, שההורים מעבירים לבניהם אחריהם את התורה, ולכן הם מעבירים גם את המנהגים והחרמות שקיבלו עליהם.
בירושלמי (פסחים ד, א) מובא סיפור זהה לסיפור שמופיע בבבלי, והוא מוסיף עליו: "דא"ר בא בני מיישא קיבלו עליהן שלא לפרש בים הגדול. אתון שאלון לרבי, אמרין ליה: אבותינו נהגו שלא לפרש בים הגדול, אנו מה אנו? אמר להן: מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש. ואין אדם נשאל על נדרו? תמן, משנדר נשאל, ברם הכא אבותיכם נדרו. כל שכן יהו מותרות? א"ר חנניה: לא מן הדא, אלא מן הדא - ר' תלמידיה דר' יודה הוה, דר' יודה אמר אסור לפרש בים הגדול" מקריאה פשוטה של הירושלמי עולה שמנהג אבות הוא לא יותר חזק מנדר שנדר על עצמו האדם, וכמו שבנדר ניתן ללכת לחכם ולהישאל עליו (שהחכם יתיר אותו) כך גם מנהג אבות ניתן להתירו באותו אופן.
הפרי חדש (תצו, ב בחילוק השמיני) מביא את דעת מהרשד"ם (יור"ד מ) ומהרי"ק (קמד) שלא ניתן להישאל על מנהג אבות ולהתירו, ומוכיחים זאת מהעובדה שלמרות שבני בישן אמרו שאינם יכולים לעמוד במנהג אביהם, ר' יוחנן לא התיר להם את המנהג מדין שאלה על נדר.
פרי חדש מקשה ב' קושיות:
א. מהרי"ק סובר שכל מנהג שנוהגים מחמת חומרא לא ניתן להתיר אותו על ידי שאלה, ואנחנו לא פוסקים כך, ואם כן לפי שיטתנו ברור שגם הבנים יכולים להישאל. ב. הרא"ש (ד, ג) כותב להדיא שאין מתירים מנהג על ידי שאלה, אבל אם האדם שבא להישאל על נדרו מתחרט על המנהג, מותר להתיר לו את המנהג, ולא כדברי מהרי"ק שלא ניתן להתיר לו את הנדר כלל. לכן הוא מסיק שניתן להישאל לחכם ולהתיר מנהג אבות, והסיבה שרבי יוחנן לא אמר זאת לבני מישן היא בגלל שלכתחילה אנו מעדיפים שאנשים שנוהגים במנהג אבותם ימשיכו לנהוג כך, ולכן לא מגלים להם שיש אפשרות כזאת להתיר את הנדר.
הקרבן נתנאל (על הרא"ש דלעיל סק"ח) מקשה על הפרי חדש שהירושלמי כתב שניתן להישאל ולהתיר את המנהג רק באופן שהמנהג אינו משום חשש איסור, אלא כמו שנהגו לא לאכול גבינה וכדו', אבל במסקנת הירושלמי שהמנהג הוא משום חומרא של חשש איסור, לא ניתן להישאל על הנדר (וכן הקשה המשיב דבר (ב, יט) על הפרי חדש). לכן הוא מסיק שלא ניתן להישאל על מנהג אבות, וכך הוא גם הבין בדעת הרא"ש שם.
אמנם בשו"ת בצל החכמה (א, לו, אות ה – ו) הביא שהזכרון יוסף שסובר שמה שחייבים הבנים להתנהג במנהג אבותם, הוא רק אם הם עצמם נהגו כן, ומביא שם תשובה מאהבה שחולק עליו.
חוות יאיר (קכו) כותב שוודאי שאין לומר שיש חיוב על הבנים להתנהג בכל המנהגים הטובים והנדרים שנדרו אביהם, ואם דרך משל האב נהג לקום השכם בבוקר וללמוד, או לצום בזמנים מסוימים, פשוט שאין הבן חייב בזה מדין מנהג אביו. אלא שכאשר יש מנהג של מקום הרי שבני המקום מחויבים לנהוג במנהג הזה ואינם יכולים להתיר אותו כל עוד הם גרים באותו מקום.
