הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הנח"
פסחים מד ע"א
איתיביה: שתי קדירות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהן שתי מדוכות, אחת של חולין ואחת של תרומה. ונפלו אלו לתוך אלו מותרין. שאני אומר: תרומה לתוך התרומה נפלה, וחולין לתוך חולין נפלו. ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא - אמאי אמרינן שאני אומר תרומה לתוך כו'? –
אמר ליה: הנח לתרומת תבלין דרבנן. - איתיביה: שתי קופות, אחת של חולין ואחת של תרומה, ולפניהם שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה, ונפלו אלו לתוך אלו - מותרין, שאני אומר: חולין לתוך חולין נפלו, תרומה לתוך תרומה נפלה. ואי אמרת כזית בכדי אכילת פרס דאורייתא - אמאי אמרינן שאני אומר? –
אמר ליה: הנח לתרומה בזמן הזה, דרבנן.
1.
רב דימי סובר שתרומה בזמן הזה הוא רק דין דרבנן ולא דין דאורייתא.
2.
בסיס המחלוקת היא בין רבי יוחנן וריש לקיש במסכת יבמות - כמובא בפרשנים. ובפשטות, הלכה כרבי יוחנן שאמנם דין תרומה בזמן הזה - דרבנן.
3.
רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה כו:
התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד, ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונ' וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה, וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם כתרומה.
השגת הראב"ד:
התרומה בזמן הזה וכו' עד שהן עתידין לחזור בירושה שלישית. א"א לא כיון להלכה יפה
דהא קי"ל כרבי יוחנן דאמר ביבמות תרומה בזמן הזה דאוריי' והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא.+
הפרשנים מסבירים שכוונת הרמב"ם, שתרומה בזמן הזה מדרבנן לגבי כל דיני תרומה.
4.
ספר התרומה הלכות ארץ ישראל:
ובזמן הזה תרומה ומעשר מדרבנן דאמרינן פרק הערל (שם) גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי סאין א' של תרומה ואחת של חולין ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני או' חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה.
ואמר ר"ל והוא שרבו חולין על התרומה דסבר דתרומה בזמן הזה דאורייתא
ור"י אמר אף על פי שלא רבו דסבר כי תרומה בזמן הזה דרבנן ופליג אליבא דרבנן דר' יוסי כדאיתא התם ומדשקלי וטרו אליבא דרבנן משמע דהכי סבירא להו כדדייק פרק אלו קשרים. (קי"ב ע"ב) מדתריץ לה אליבא דר"י הכי סבירא להו והרי הלכה כר"י דסבר דהוי מדרבנן לגבי דר"ל. דהלכה בכל מקום כרבי יוחנן לגבי ר"ל בר מתלת כדאיתא ריש החולץ (ל"ו ע"א) ושלהי בהמה המקשה.
(וכן פרק אלו עוברין (מ"ד ע"א) ופ' שלשה מינין) קאמר תלמודא על ההיא דשתי קופות הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן ולא אמר קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן משמע דהכא הלכת' ...
הוא מסביר:
4.1
הלכה כרבי יוחנן שתרומה בזמן הזה "רק" מדרבנן. ומסתמך על כך שבמסכת יבמות הגמרא דנה במחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש לפי שיטת חכמים שחולקים שם על רבי יוסי, ומשמע מכך ששם הלכה כחכמים, על פי הכלל "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה". כלומר, אם הגמרא מרחיבה בדין מסויים שהוא לפי שיטת חכם מסויים משמע שכך הלכה. וצריך לומר שאת הדיון באותה שיטה שיבץ בגמרא "עורך הגמרא" עצמו ולכן כך הלכה.
וממילא הלכה גם כרבי יוחנן שאומר את דבריו לפי שיטת חכמים.
4.2
הוא מוכיח שהלכה כך מסוגייתנו, מכך שהגמרא ניסחה "הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן", והגמרא לא השתמשה בביטוי החילופי "קסבר". כלומר, הביטוי "הנח ל..." משמעו שכך הלכה. ומשמע מדבריו שהביטוי "קסבר" אין משמעו להלכה בהכרח, אלא זהו ביטוי נקודתי שנאמר בדיון בין רב דימי לאביי [כלומר, ביטוי שנאמר בין אמוראים בבית המדרש]. ונראה להוסיף, שחובה לומר, שאת הביטוי "הנח" כתב "עורך הגמרא" כדי לפסוק ההלכה. שהרי לא הגיוני לומר, שבגלל שרב דימי עצמו בתשובתו לאביי אמר את הביטוי "הנח" לכן הרמב"ם פוסק כך להלכה.
5.
כסף משנה הלכות תרומות פרק א, הלכה כה:
כתב סמ"ג שנ"ל שראיית רבינו מדאמרי' בפסחי' ובנזיר גבי קופות הנח לתרומה בזמן הזה מדרבנן ואינו אומר קסבר משמע שסובר שכך הלכה ועוד שנחלקו ר' יוחנן ור"ל בפרק הערל (דף פ"א) אליבא דרבנן דרבי יוסי משמע דס"ל שכן הלכה כדדייקי' בפרק אלו קשרים (שבת דף קי"ב) מדמתרץ לה אליבא דרבי יהודה הכי סבירא ליה ולרבי יוחנן הוי תרומה דרבנן לרבנן והוי הלכה כמותו לגבי ר"ל עכ"ל.
ה"כסף משנה" אומר בשם הסמ"ג כנ"ל בדברי ספר התרומה.
6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקמח:
"קסבר, משמעותו הוא דאיהו לגרמיה קסבר כך ולית הלכתא כוותיה... וכן יש לדייק עוד ממ"ש מרן בכ"מ ספ"א מהלכות תרומות בשם הסמ"ג שכתב לדעת הרמב"ם דמדמתרץ הנח לתרומה בזמן הזה דרבנן ואינו אומר קסבר משמע שסובר שכך הלכה
ע"כ מבואר שפיר דאי הוה אמר קסבר לית הלכתא הכי ..."
גם ה"יד מלאכי" מסכים לכל הדברים שהובאו לעיל, והוא מדגיש שהביטוי "קסבר" מלמד שאין כך הלכה. זאת אומרת שגם את הביטוי "קסבר" [בכל הש"ס?] שיבץ "עורך הגמרא" כדי ללמדנו שלא נפסק כך להלכה.
7.
ויש להעיר: בש"ס מובא פעמים רבות הביטוי "הניחא ל...", ושם תמיד מובאות בגמרא שתי שיטות, שיטה אחת של "הניחא" ושיטה אחרת שקשה עליה. ויתכן ששם אין מדובר בהכרעה אלא רק בדיון פנימי בבית המדרש [אמנם כבר הבאנו שיש בזה שיטות שונות אם הלכה כ"הניחא..." או אין הלכה כ"הניחא"].
