הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איכא דמתני"; "לישנא קמא"; "לישנא בתרא" "סמי"
פסחים מה ע"א-ע"ב
"משנה. בצק שבסידקי עריבה, אם יש כזית במקום אחד - חייב לבער,
ואם (לא) +מסורת הש"ס: [לאו]+ - בטל במיעוטו. וכן לענין הטומאה, אם מקפיד עליו - חוצץ, ואם רוצה בקיומו - הרי הוא כעריבה.
גמרא. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום שאין עשויין לחזק, אבל במקום שעשויין לחזק - אינו חייב לבער. מכלל דפחות מכזית, אפילו במקום שאין עשוי לחזק - אינו חייב לבער.
איכא דמתני לה אסיפא: ואם לאו בטל במיעוטו. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום העשוי לחזק, אבל במקום שאין עשוי לחזק - חייב לבער. מכלל דכזית, אפילו במקום העשוי לחזק - חייב לבער.
תניא כלישנא קמא, תניא כלישנא בתרא.
תניא כלישנא קמא: בצק שבסידקי עריבה, במקום העשוי לחזק - אינו חוצץ, ואינו עובר. ובמקום שאין עשוי לחזק - חוצץ ועובר. במה דברים אמורים - בכזית, אבל בפחות מכזית, אפילו במקום שאין עשוי לחזק - אינו חוצץ ואינו עובר.
ותניא כלישנא בתרא: בצק שבסידקי עריבה, במקום העשוי לחזק -
1.
הגמרא מביאה שתי נוסחאות שונות של דברי רב יהודה בשם שמואל, הנוסחאות שונות [ואפילו "הפוכות"] בתוכנן וגם על מה כל אחת מהן מוסבת במשנה.
2.
תניא כלישנא קמא, תניא כלישנא בתרא.
הגמרא מכנה כל אחת מהמסורות לעיל [כשהמסורת השניה הוגדרה כ"איכא דמתני"] באופן שכל אחת מהן מוגדרת כ"לישנא", "לישנא קמא" ו"לישנא בתרא".
3.
ויש לבחון מה ההבדל בין שני ביטויים אלה לבין הביטוי הנפוץ יותר "איכא דאמרי".
4.
בדרך כלל הביטוי "איכא דאמרי" מדבר על מסורת אחרת שהיתה בדיון - בדרך כלל מבחינת התוכן או מבחינת מסירת הדברים. ואילו הביטוי "איכא דמתני" משמעותו - בדרך כלל - שהתוכן דומה לתוכן הקודם אלא שהדברים מוסבים על משהו אחר [כמו על חלק אחר במשנה - "סיפא" וכד'].
ולפעמים מדובר על השאלה מי מסר ההלכה.
5.
יש מחלוקת פוסקים גדולה האם בדרך כלל ב"איכא דאמרי" פוסקים כלשון ראשון או כלשון שני.
6.
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ג:
ובהני תרי לישני דר' יוחנן ה"ג ורב אלפס ז"ל פסקו כלישנא קמא דר' יוחנן.
וכן פסק ר"י בכל מקום דבכל תרי לישני של תורה הלך אחר המחמיר.
וריב"א כתב דבכל דוכתא הלכה כ"לישנא קמא" שהוא דברי המרובין. אבל איכא דאמרי היינו י"א והן מועטין.
ור"י גיאות ז"ל כתב דכל היכא דאיכא תרי לישני הלכתא כלישנא בתרא
דבעל הגמרא [="עורך הגמרא"] ראה דברי מי שישרו בעיניו וסידרן באחרונה לקבוע הלכה כההיא לישנא.
ומיהו נראה דהכא לא דמיא לתרי לישני דעלמא משום דאורחא למימר ארישא תחילה ובתר הכי איכא דמתני לה אסיפא. הלכך ליכא למיקם עלה הי מנייהו דאחריתי וצריכין למיעבד לחומרא.
הקטע הנ"ל של הרא"ש יסודי [וקצר] ביותר בהבנת סוגיות גמרא שיש בהם כמה "לשונות" [ולא נאריך כאן]. בכל אופן הוא טוען שהביטוי "איכא דמתני..." לא מחייב שהלכה כמותו מפני שבדרך כלל מדובר על "איכא דמתני אסיפא", כלומר, שהגמרא מביאה דברי אמוראים שנסבו על הסיפא ולא על הרישא. וכיון שזה הגיוני שקודם מביאים הסבר [או מנסים להסביר] על הרישא ואחר כך על הסיפא אין מכאן הכרח שהלכה כ"איכא דמתני" [השני].
7.
ונראה להוסיף: יתכן, שהביטוי "איכא דמתני" מלמד שקודם היו שתי מסורות בדבר המסגרת של דברי האמורא, דהיינו על איזה חלק של המשנה דבריו מוסבים, ומזה נגזר תוכן דבריו.
ואילו במקרים שבהם הניסוח הוא "איכא דאמרי" מדובר להיפך - שקודם נקבע תוכן הדברים.
8.
הביטויים "לישנא קמא" ו"לישנא בתרא" בסוגייתנו הינם הכרחיים כי מדובר על אותו אמורא . כדאי לציין שלא מצינו בש"ס ביטוי בנוסח: "תניא כאיכא דאמרי"
9.
המשך הגמרא:
תניא כלישנא קמא: בצק שבסידקי עריבה, במקום העשוי לחזק - אינו חוצץ, ואינו עובר. ובמקום שאין עשוי לחזק - חוצץ ועובר. במה דברים אמורים - בכזית, אבל בפחות מכזית, אפילו במקום שאין עשוי לחזק - אינו חוצץ ואינו עובר.
ותניא כלישנא בתרא: בצק שבסידקי עריבה, במקום העשוי לחזק -
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מה עמוד ב
אינו חוצץ ואינו עובר. במקום שאין עשוי לחזק - חוצץ ועובר. במה דברים אמורים - בפחות מכזית, אבל בכזית אפילו במקום העשוי לחזק - חוצץ ועובר.
קשיין אהדדי! –
הגמרא מקשה "סתירה" בין שתי הברייתות. וקשה מאד: מה הבעיה בכך, שיש לפנינו שתי ברייתות חלוקות.
10.
וקשה יותר ההמשך:
אמר רב הונא: סמי קילתא מקמי חמירתא.
רב הונא מתרץ: הברייתא הראשונה איננה נכונה!
11.
הביטוי "סמי מכאן" [או: סמי מיכן"] כ 20 מופעים בש"ס. משמעות הביטוי היא, שינוי גירסא, דהיינו שיש להשמיט פריט מסויים [בדרך כלל מדובר במילה אחת!] מדברי הברייתא.
והביטוי הכללי יותר "סמי" - כבסוגייתנו - [כולל הביטוי "סמי מיכן"] - כ- 30 מופעים בש"ס.
12.
איגרת רב שרירא גאון כתיבת התלמוד:
סג. והיכא דמשכחינן במתניתין מלתא משבשא וצריכא למסמי מינא מדי דאית בה קושיא ולא סליק, אמרינן סמי מכאן כך וכך, כי הנך דאותו ואת בנו (חולין פב, א) דאמרינן אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן פרת חטאת אינה משנה עגלה ערופה אינה משנה. אלמא אי קשיא מתניתין ולא סלקא מברייתא, ואף מסברא דחינן מתניתין כולה כי ההיא דתנינן בטהרות (כלים פי"ג מ"ח) מסרק של פשתן שנטלו שניו ואמרינן בהחולץ (מג, א) רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו זו אינה משנה ולא עבדינן כוותה ממאי דמסיימי דווקני וכו'.
משמע מדבריו שמדובר ב"מלתא משבשתא" - דבר משובש בברייתא, ולכן ניתן לתקן הגירסא.
12.1
אמנם בסוגייתנו רב יוסף חולק ואומר שלא צריך לבטל את הברייתא הראשונה, ובאמת יש מחלוקת תנאים בדבר. וכן במקומות נוספים בש"ס אחרי שאמורא מתרץ "סמי מכאן" בא אמורא אחר ומתרץ את הקושיה באופן שלא צריך לתקן את הגירסא.
13.
ראה בספר "בית אהרן", כרך ו, הרב מגיד אהרן, עמו קנא, ושם ערך שלם, "אימא כך וכך", שמפרט את כל הביטויים בש"ס מסוג זה, ומסביר כל ביטוי אם הוא בגדר פרשנות או שהוא בגדר של הגהה. מבין כל רשימת הביטויים ברור שמשמעות הביטוי "סמי מכאן" הוא תיקון גירסא ולא פרשנות. ושם, עמוד קנ יש לו ערך "סמי מכאן".
13.1
ושם, בכרך ט עמוד שלח הוא מביא דעה, שביטוי זה - "סמי" - בא ללמדנו שאין הלכה כניסוח הנתון, כלומר שמוכרחים לומר "סמי"! וכן הוא מעלה אפשרות אחרת, שידוע היה לחכמים שאין תנא שסובר כאותה שיטה שעליה אומרים "סמי".
13.2
ונראה שדווקא ההסבר השני הוא המתאים כאן.
וכך פסק הרמב"ם כ"לישנא בתרא" לעיל בסוגיה, ומתאים לברייתא השניה ודוחים את הראשונה:
13.3
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ב הלכה טו:
כיפת שאור שייחדה לישיבה אם ר טח פניה בטיט הרי זו בטלה ומותר לקיימה, בצק שבסדקי * העריבה אם יש כזית במקום אחד חייב לבער, ואם לאו אם היה ש עשוי לחזק בו שברי העריבה או לסתום בו נקב בטל במיעוטו ואם ת לאו חייב לבער, היו שני חציי זיתים בשני מקומות וחוט של בצק ביניהם רואין כל שאילו ינטל החוט ניטלין עמו חייב לבער ואם לאו אינו חייב לבער.
13.4
הגהות מיימוניות הלכות חמץ ומצה פרק ב הלכה טו:
[ש] כלישנא בתרא דרב יהודה אמר שמואל דקאמר סמי קילתא פירוש לישנא קמא דמחלק בכזית מקמי חמירתא דמחלק בפחות מכזית אבל בכזית בין כך ובין כך חייב לבער
ולרב יוסף דמוקי לה כתנאי אתיא כרבנן, ע"כ:
הוא מסביר שדברי רב הונא "סמי" מתייחס לברייתא הראשונה שתואמת ל"לישנא קמא".
13.5
ועוד הערה: בסוגייתנו רב הונא אומר את הביטוי "סמי". לפי מי שסובר שיש כאן הכרעה הלכתית שמכריעה שלא כשיטה/ברייתא שעליה נאמר "סמי" ברור שההכרעה היא של רב הונא ולא של "עורך הגמרא", ולכן אין הכרח לפסוק כך גם ברמב"ם.
14.
המשך הגמרא:
לפי תשובת רב יוסף:
רב יוסף אמר: תנאי שקלת מעלמא? תנאי היא.
דתניא: הפת שעיפשה - חייב לבער, מפני שראוי לשוחקה ולחמע בה כמה עיסות אחרות.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: במה דברים אמורים - במקויימת לאכילה, אבל כופת שאור שייחדה לישיבה - בטלה.
מדאמר רבי שמעון בן אלעזר בטלה - מכלל דתנא קמא סבר לא בטלה, אלמא קסבר: כל כזית, אף על גב דמבטל - לא בטיל.
רב יוסף טוען שמדובר במחלוקת תנאים בברייתא אחרת, וממילא אין לטעון על הברייתא הראשונה הקודמת שהיא משובשת ולא צריך לומר עליה "סמי".
15.
נראה שיש לומר בהכרח: מחלוקות בין שתי ברייתות "סתומות" [ללא שם של תנא] יש בה יסוד לטעות. אבל כשהמחלוקת היא באותה ברייתא ומוזכר בה שם חכם אי אפשר "למחוק" את אחת הדעות.
16.
המשך הגמרא:
אמר ליה אביי: תרצת בכזית, פחות מכזית מי תרצת? –
אלא: הא והא רבי שמעון בן אלעזר היא, ולא קשיא; הא - במקום לישה, הא - שלא במקום לישה.
אמר רב אשי: לא תימא שלא במקום לישה אגבה דאגנא, אלא אשיפתא דאגנא. - פשיטא! - מהו דתימא: זמנא דאטיף ומטי להתם, קא משמע לן.
אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. - איני?
והאמר רב יצחק בר אשי אמר רב: אם טח פניה בטיט - בטלה. טח - אין, לא טח - לא! –
הגמרא מקשה מדברי "רב" על עצמו על פי הדברים שאמרו תלמידיהם.
17.
מאן דמתני הא לא מתני הא.
עונה הגמרא שבאמת יש מחלוקת בין האמוראים מה אמר "רב".
18.
איכא דאמרי, אמר רב נחמן אמר רב: אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר, דאמר רב יצחק בר אשי אמר רב: אם טח פניה בטיט - בטלה וכו'.
לפי ה"איכא דאמרי" יוצא, שאין סתירה בין שני התלמידים של "רב", ובאמת נפסק שאין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר.
19.
ולכאורה צריך לומר שרב יצחק בר אשי היה מבוגר מרב נחמן, שהרי משמע כאן שרב נחמן מתבסס עליו. וניתן אולי לומר שרב נחמן לא שמע ממש מרב את פסק ההלכה [ולכן יש בסוגייתנו שתי דעות מה פסק רב] אלא הוא הסיק זאת "מכללא", מאיזה דין אחר ששמע מ"רב", ובסוגייתנו כך משמע באמת, שהוא הסיק זאת מדברי רב יצחק בר אשי.
