כמה סדקים מלמטה
פסחים מח ע"ב
"אמר רבא: מאי טעמא דרבי מאיר - אין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה. [תניא נמי הכי: ר' נתן אומר אין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין לו כמה סדקין מלמטה. כת"י, ואיגרת רש"ג סא]".
היות שלדברי רבא יש בודאות כמה סדקים מלמטה, צריך ביאור מה טעמו של רבי יהודה המיקל.
ודוחק לומר שכך דעתו של רבי מאיר בלבד, שאם כל מחלוקתם אינה אלא במציאות – ליתי עיסה וליחזי! – הבה נמתין לבצק עד שיעלו בו כקרני חגבים, ונחתוך את הבצק לבודקו. וכך נעשה ג' פעמים ויוחזק לנו שכך הוא! (ובשפת אמת נתקשה בדומה לזה).
ועוד, שלא אמר רבא: "קסבר רבי מאיר", אלא קבע בלשון סתומה, שמשמעה – לכולי עלמא. ואף שסובר רבא שהלכה כרבי מאיר (איגרת רש"ג סא וראשונים), מכל מקום היה לרבא לומר בלשון: סברינן, מחזיקינן, קי"ל – דאין לך כל סדק.
אלא שמודה רבי יהודה במציאות שאין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה. אלא שעדין אין שום ודאות שאותם סדקים שלמטה נתערבו זה בזה – כנצרך להגדרת חמץ גמור. שכן בשלמא סדקים שעל פני הבצק חוצים זה את זה במשטח אחד, אבל הסדקים שלמטה צריכים להיות באותו גובה ממש כדי שיתערבו ויגעו זה בזה. והחשש לכך הוא קלוש, שכן הסדקים דקים מאוד ועובי הבצק רחב מהם בהרבה.
ורבי מאיר אוסר גם בזה, כשיטתו בכל מקום – דחייש למיעוטא.
על פי זה מבואר מה שאמרו במסכת חולין דף כג ע"ב שלרבי יהודה אותו שיאור ספיקא הויא, שאף שסומכים על הרוב שאין כאן חמץ גמור, מכל מקום מידי ספק לא יצאנו.
ועם זאת, למדו מסתימת דברי רבא שהלכה כרבי מאיר, שאילולא כן היה רבא יורד לבאר את סברת רבי יהודה.
ואף שבעלמא לא קי"ל כרבי מאיר דחייש למיעוטא – כאן הלכה כרבי מאיר, שחמץ בפסח חמירא וחשש החמץ אינו בטל אפילו באלף.
ונחשב השיאור לחמץ גם לענין שאר הלכות, שכן עיקר המחלוקת לענין חמץ נאמרה. כמו גם בשאר הכללים שהלכה כמאן דאמר כגון באיסורי, או בדיני – הכלל הוא שהולכים כפי הענין שבו נזכרה המחלוקת.
