מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

הלעיטהו לרשע וימות

מה המחוייבות להזהיר אחרים מלעשות עברה? "כרם רבעי מציינין אותו בקוזזות (=רגבי) אדמה, ושל ערלה בחרסית (=עפר ממנו עושים כלי חרס), ושל קברות בסיד, וממחה (=ממיס הסיד במים) ושופך. אמר רבי שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? בשביעית. והצנועין - מניחין את המעות, ואומרים: 'כל הנלקט מזה, יהא מחולל על המעות האלו' " (משנה מעשר שני ה, א). בגמרא נוסף בדברי רשב"ג: "במה דברים אמורים? בשביעית, אבל בשאר שני שבוע, הלעיטהו לרשע וימות" (בבא קמא סט ע"א). בשביעית הפרות מופקרים, ולכן מודיעים לעוברים ושבים בסימנים מוסכמים מה טיב הפירות, אך בשנים רגילות: "שהן באים לגזול, יניחם ויאכלו דבר האסור, והלעיטהו לרשע וימות" (רש"י).
מכאן, שיש מצבים בהם פוקעת לחלוטין האחריות ההדדית כלפי הרשע. זאת כאשר אין סיכוי שהרשע יחזור בו, או כאשר האחריות כלפיו עלולה לפגוע במובנים מסוימים בתקנת הציבור, או כאשר לא ניתן למנוע ממנו או למחות בו. הרב צבי פסח פרנק (שו"ת הר צבי, יו"ד סי' רכה), מפרש על בסיס דברי הרמב"ם, מכיוון הפוך. איסור גזל הוא איסור חמור יותר מאכילת ערלה ורבעי, ולכן עדיף שלא לפרסם בשנים רגילות, כדי שלא להכשילו באיסור גזל.
דוגמאות משאלות מעשיות. הרב אליעזר וולדינברג (שו"ת ציץ אליעזר, טו, יח) אסר לכוון מכונית נוסעת בשבת מטעם הלעיטהו לרשע. הוא גם אסר לתת הכשר למלון בו אפשרו לתת מוצרי חלב לאחר ארוחה בשרית. הכשר כזה מסייע לעושים חטא, והלעיטהו לרשע. (שו"ת ציץ אליעזר יא, נה). הרב עובדיה יוסף (שו"ת יביע אומר ד, יו"ד סי' ז) סובר שהאיסור הוא על האדם האוכל חלב אחר בשר, אך אין למנוע מבית המלון את תעודת הכשרות, מאחר שאז המכשלה תהיה גדולה יותר. (ראה: יוסף אחיטוב, "הלעיטהו לרשע וימות", תחומין, ט [תשמ"ט], עמ' 170-156).
אחרונים דנו, האם מותר לשלוח מנות בפורים למי שלא יברך על האוכל, מצד "לפני עיור לא תתן מכשול". מאחר שכאן המשלוח יזום, הפתרון הוא לציין את ברכת המאכלים.