הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"אי נמי"

פסחים נ ע"ב

גמרא. מאי איריא ערבי פסחים? אפילו ערבי שבתות וערבי ימים טובים נמי! דתניא: העושה מלאכה בערבי שבתות וימים טובים, מן המנחה ולמעלה - אינו רואה סימן ברכה לעולם. –
התם מן המנחה ולמעלה הוא דאסור, סמוך למנחה - לא. הכא - מחצות.
אי נמי: התם - סימן ברכה הוא דלא חזי, אבל שמותי - לא משמתינן ליה. הכא - שמותי נמי משמתינן ליה.

1.
הגמרא משווה בין דיני ערב פסח לדיני ערבי שבתות וימים טובים.

2.
בערב שבת ובערב יום טוב אסורה עשיית מלאכה "רק" מן המנחה והלאה, ואילו בערב פסח אסורה עשיית מלאכה כבר מחצות היום. אם מדובר ב"מנחה קטנה" [דנים בכך הפרשנים] הרי שיש הבדל משמעותי בין שני הזמנים [בין 12 בצהרים ל 15:30 אחה"צ – לפי שעות זמניות].

3.
באמת אין הבדל בזמני האיסור בין סוגי הימים, אלא שבערבי שבתות ובערבי ימים טובים מי שעובר ועשה מלאכה בזמן שאסור לעשות כן "לא רואה סימן ברכה", כלומר, אינו נענש ממש על עבירתו. אינו נענש עונש משפטי אלא אולי נקרא לזה עונש "כלכלי".

3.1
אבל בערב פסח אם עושה מלאכה כשאסור לעשותה "משמתינן", כלומר, מקבל עונש של חרם מצד בית דין.

3.2
אם מדובר בזה שעבר על איסור חכמים [תקנה או גזירה] מדוע לא נענש [במזיד – מכת מרדות] כמו בכל מקרה אחר כשאדם עובר על דין דרבנן? כנראה שכאן חכמים מסיבה כלשהי קבעו עונש הרתעתי מיוחד. ויש להעיר, שהעונש מוזכר בגמרא אבל לא מוזכר כלל במשניות שדברו על איסור המלאכה.

4.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ח הלכה יז:

ע אסור לעשות מלאכה בערבי ימים טובים מן המנחה ולמעלה כמו ערבי שבתות, וכל העושה מלאכה בהן אינו רואה סימן ברכה לעולם, וגוערין בו ומבטלין אותו בעל כרחו, אבל אין מכין אותו מכת מרדות, ואין צריך לומר שאין מנדין אותו, חוץ מערב הפסח אחר חצות שהעושה בו מלאכה אחר חצות מנדין אותו, ואין צריך לומר שמכין אותו מכת מרדות אם לא נדוהו, לפי שיום ארבעה עשר בניסן אינו כשאר ערבי ימים טובים פ מפני שיש בו חגיגה ושחיטת קרבן.

5.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ח הלכה יח:

לפיכך יום ארבעה עשר בניסן אסור בעשיית מלאכה מדברי סופרים כמו חולו של מועד, והוא קל מחולו של מועד, ואינו אסור אלא מחצי היום ולמעלה שהוא זמן השחיטה, אבל מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג, מקום שנהגו לעשות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין.

מהרמב"ם משמע שנוקט כצרוף של שני התרוצים בגמרא. ובערב פסח האיסור בעשיית מלאכה הוא מחצות היום [ולא רק מזמן מנחה], וגם העונש על מי שעובר על האיסור הוא נידוי ולא רק גוערין בו [כמו בערבי יום טוב].

6.
ונראה לומר, שלדעת הרמב"ם משמעות הביטוי "אי נמי" בגמרא הוא "וגם" ולא כפשוטו "או" [הביטוי המתאים ל"או" הוא "ואיבעית אימא"]. כלומר, לא מדובר בשני תרוצים חילופיים, אלא בשני תרוצים מצטברים!

6.1
ואולי יש אסמכתא לכך:
"בית אהרן", כרך ה , עמוד קעה:

ח) וראה במקנה אברהם כללי האלף אות ל"ח שכ' וז"ל:
אי נמי, מצינו "אי נמי" דלאו שתי דחיות נינהו אלא גמר הענין מדחיה הראשונה, כ"כ שכנה"ג יו"ד סימן ע"ג הגב"י אות ט"ו ע"כ, וזה כדברי הרשב"א ביצה ט' עמוד ב.

כלומר "אי נמי" הוא המשך התרוץ/ההסבר הראשון.