אוצרות הדף היומי
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"כותבי ספרים"
הדפיס ספרו של חברו ללא רשותו
פסחים נ ע"ב
מעשה בראובן שחיבר ספר קודש שיש בו תועלת לרבים. והנה, שמעון הגר בחו"ל צילם את הספר ומכרו בחו"ל. כאשר שמע ראובן את אשר נעשה, קם ותבע את שמעון לדין על שעשה סחורה בספר שלו. והנה קם שמעון והשיב שמעון לראובן כי מעשיו היו לשם שמים, כשהוא מסביר "ראיתי שספרך הוא מצוין ואתה עסוק בתורה ויר"ש, ואני תושב חו"ל אמרתי מן הסתם לא תקפיד עלי, כי הרי מטרתך לשם שמים, ונאמר במסכת פסחים דף נ ע"ב כותבי ספרים... הן ותגריהן ותגרי תגריהם... אינן רואים סימן ברכה לעולם. כלומר בין כך לא תראה ברכה כספית מהספר, לכן צלמתי ספרך ומכרתיו לשם שמים, במחיר הקרן, ולא הרוחתי מאומה, ואילו הייתי מרויח פשיטא שהייתי נותן לך את הרווחים".
הגר"י זילברשטיין שליט"א הדן במקרה זה (חשוקי חמד) מביא, כי יש לדון תחילה מה הדין אילו היה ידוע לנו ששמעון מכר והרויח האם חייב שמעון לשלם לראובן. שכן בשו"ת 'דברי מלכיאל' (ג, קנז) דן לגבי ראובן שהמציא שתיה מתוקה וריחנית, והשיג על כך רשיון ממשרד הבריאות ("בית מועצות הרפואה") בוורשא, ועמל על כך והוציא הוצאות מרובות. הוא הדביק מדבקות ובהם צוין שמו ומספר הרשיון הממשלתי. והנה קם שמעון הגר במרחק ט"ז פרסה והדפיס אותם מדבקות כמתכונת המדבקות של ראובן. ויצר מים מתוקים וריחניים כמעשיו של ראובן, והדביק על הבקבוקים את המדבקות בשמו של ראובן ומכרם. ראובן תבעו לדין וטען שלא רוצה ששמעון יהנה מזכותו שהשיג רשיון בטורח והוצאה, וגם שעל ידי זה תתמעט פרנסתו. הדברי מלכיאל והביא את דברי נודע ביהודה (חושן משפט תנינא, כד) באחד ששילם בעד סידור אותיות להדפיס ספר, ואחר כך הדפיס המדפיס באותן האותיות המסודרים, עוד ספרים, שצריך לשלם המדפיס לבעל הספר, ואין כאן זה נהנה וזה לא חסר, כי על ידי שהדפיס עוד ספרים ממין זה, יוזלו הספרים של הראשון. הרי שאף על פי שבעל הדפוס לא הזיק ממש את בעל הספר, ואף גרמי אין כאן בכל זאת כיון שיש איזה שהוא הפסד לבעל הספר חייב המדפיס לשלם לו, והוא הדין במים המתוקים וריחנים.
שוב כתב הדברי מלכיאל בענין שלפניו כי יתכן שלשמעון מותר אף לכתחילה להשתמש במדבקות הרישיון, כי גם שמעון יכול לקבל רשיון אם יבחנוהו וימצאו שהמים טובים. (ולפי שהרישיון שקיבל ראובן לא היה בו כדי להגביל סוחר אחר שירצה למכור מים מתוקים כמוהו, אלא רק הורה כי המים הללו אכן עומדים בתקנות הבריאות הנדרשות).
ומעתה מסיק הגר"י זילברשטיין כי בנידון שלפנינו אילו היה שמעון מצלם את ספרו של ראובן ומפיצו במרחקים ומשתכר, חייב להשיב את הרווחים לראובן, וכמבואר בשו"ת עמודי אש שהמעתיק ספר של חבירו שחייב לשלם כל מה שנהנה. לפי שגרם לו חסרון ותקופח פרנסת ראובן ולא ירויח כל כך. אבל אם טוען שמעשיו היו לשם שמים, וניכרים עליו קצת דברי אמת שעשה זאת, על פי דברי הגמרא בסוגייתנו שכותבי ספרים אין רואין סימן ברכה במעשיהם, ולא הרויח מכך מאומה, אם כן לא ישלם כלום. ואין ראובן יכול להשביעו, כי הוא מסופק והמוציא מחבירו עליו הראיה, ושמעון פטור מלשלם וגם פטור משבועה. ומספרים בשם החזון איש שאמר אם מישהו ידפיס את ספרי ולא יהיה בזה השגת גבול, אי אפשר לחייבו.
