הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מוחלפת השיטה"

פסחים נה ע"א

משנה. מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב - עושין. מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה - אין עושין. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם.
...
ובכל מקום תלמידי חכמים וכו'. למימרא דרבן שמעון בן גמליאל סבר: לא חיישינן ליוהרא,
ורבנן סברי: חיישינן ליוהרא?
והא איפכא שמעינן להו, דתנן: חתן, אם ירצה לקרות קרית שמע לילה הראשון - קורא. רבן שמעון בן גמליאל אמר: לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. -
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.
רב שישא בריה דרב אידי אמר: לא תיפוך. דרבנן אדרבנן לא קשיא; הכא, כיון דכולי עלמא עבדי מלאכה ואיהו לא עביד - מיחזי כיוהרא. אבל התם, כיון דכולי עלמא קרי ואיהו נמי קרי - לא מיחזי כיוהרא. דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא; התם הוא דבעינן כוונה, ואנן סהדי דלא מצי כווני דעתיה - מיחזי כיוהרא. אבל הכא, לא מיחזי כיוהרא - אמרי: מלאכה היא דלית ליה. פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא.

1.

הגמרא מציגה סתירה בין משנתנו למשנה במסכת ברכות. שרשב"ג סובר בה שלא כל חתן רשאי לקרוא שמע - מחשש ליוהרא.

2.
הסתירה היא גם לשיטת לרשב"ג וגם לשיטת "תנא קמא". הסתירה איננה בדין עצמו אלא ברעיון [בעיקרון] שביסוד הדינים.
רשב"ג סובר שאדם ינהג כפי שמותר לו ואין לחשוש ליוהרא. היוהרא היא, שהוא ירגיש גאווה או שאנשים אחרים יחשבו עליו שהוא בעל גאוה.

3.
באופן כללי נראה להסביר את העניין של ה"יוהרא" בשאלה אם דנים את האדם לפי מעשיו בפועל, או, שמתחשבים גם במחשבות ובכוונות שמלוות את עשייתו. רשב"ג סובר שקיום מצוות קריאת שמע תלוי רק בעשיה בפועל ולא מתחשבים בעניינים "צדדיים". או במילים אחרות, רשב"ג סובר שהעיקר הוא לפי המעשה האוביקטיוי, ואילו תנא קמא מדגיש את העניין הסוביקטיוי - שיקולים אישיים במצב נתון.

4.
מיישבת הגמרא:

אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה.

רבי יוחנן אומר שהסתירה נכונה ולכן "מוחלפת השיטה" ויש לשנות את שמות החכמים.

5.
ראה מה שכתבנו על סוגייתנו בסוגיה המקבילה במסכת ברכות דף יז עמוד ב:

6.
משמעות המושג "מוחלפת השיטה": שהתנא החליף בטעות בין שיטת רבנן לשיטת רשב"ג, וראה ב"מתיבתא" הערה יט שמתוס' משמע שבסוגייתנו מחליפים את שמות התנאים, ולשון המשנה במסכת פסחים הוא אחרי שתיקן רבי יוחנן את הגירסא.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שעה בהרחבה באיזו מחלוקת מחליפים את השיטות, בסוגייתנו או במסכת פסחים.

7.
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ד הלכה ז:

כל מי שהוא פטור מלקרות קריאת שמע אם רצה להחמיר על עצמו לקרות ג קורא, והוא שתהא דעתו פנויה עליו, אבל אם היה זה הפטור מלקרות מבוהל אינו רשאי לקרות עד שתתיישב דעתו עליו. +/השגת הראב"ד/ עד שתתיישב דעתו עליו. כתב הראב"ד ז"ל /א"א/, ומה בכך יקרא ויהא כקורא בתורה ולא יהיה כפורק שם שמים מעליו ואין זה דומה לתפלה ואין חוששין עתה ליוהרא שהדבר ידוע לרוב הקוראים והמתפללים שאינה אלא מצות אנשים מלומדה גם בחכמי הגמרא היו אומרין כן מחזיקנא טיבותא לרישאי כי מטינא למודים כרע מנפשיה ואידך אמר דהוה מני דיומסין בגו צלותא ואידך אמר דחשיב מאן ממטי אסא לבי מלכא עכ"ל.+

ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד שעה. משמע מהרמב"ם שפוסק כתנא קמא בסוגייתנו ואם "מוחלפת השיטה" בסוגייתנו [לפי רבי יוחנן] הרי שהרמב"ם פסק כרשב"ג, לפי הכלל ש"הלכה כרשב"ג במשנתנו". והצל"ח מוסיף שהרמב"ם פסק כרשב"ג בגלל המעשה שעשה במשנה הקודמת שקרא קריאת שמע כשנשא אשה.

8.
כסף משנה הלכות קריאת שמע פרק ד:

[ז] כל מי שהוא פטור וכו'. משנה סוף פרק היה קורא (דף י"ו:) חתן אם רצה לקרות ק"ש בלילה הראשון קורא רשב"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ופסק כת"ק וכ"פ הרי"ף והרא"ש פסק כרשב"ג. ומ"ש שתהא דעתו פנויה וכו'. הוא דבר פשוט בעצמו

ועוד בגמרא רמו דרשב"ג אדרשב"ג דהכא אמר דחיישינן ליוהרא ובדוכתא אחריתא אמר דלא חיישינן ותירצו הכא בכוונה תליא מילתא ואנן סהדי דלא מצי לכווני וא"כ כשחלק ת"ק עליו הוא לומר לאו אנן סהדי דלא מצי לכווני שכבר אפשר שיכוין אבל אם היינו יודעים ודאי דלא מצי לכווני הוא מודה: ...

משמע מה"כסף משנה" שהרמב"ם פסק כתנא קמא [="רבנן"] במשנתנו ומתאים לרשב"ג אם מחליפים הדעות [כתרוצו של רבי יוחנן].

8.1
אולם מה"כסף משנה" משמע שהרמב"ם פוסק כ"תנא קמא" ובלי להחליף את השיטות, וכפי הסברו של רב שישא בגמרא.

8.2
ונשאלת השאלה, מדוע לא פסק כרשב"ג - וכפי הגירסא בסוגייתנו - לפי הכלל שהלכה כרשב"ג במשנתנו אפילו נגד "סתם משנה" ו"תנא קמא". ולא רק נגד תנא אחר שהוזכר בשמו, אלא גם כנגד "תנא קמא" או "סתם משנה" – יד מלאכי כלל קע.

8.3
ובאמת התוס' בסוגייתנו כך פוסק: לא אומרים "מוחלפת השיטה" [כדעת רבי יוחנן] כי הלכה היא כרב שישא שהוא "בתראי".

9.
בכל הדיונים לעיל יש לבדוק: מי קבע שיש לשנות את הגירסא, והאם באמת בכתבי היד ובדפוסים אין שינוי גירסא, ואומרים "משנה ראשונה לא זזה ממקומה" [ובודאי כשמדובר במשנה ולא בברייתא], או שבאמת משנים את הגירסא לפי מה שנקבע כתוצאה מה"איפוך" או כתוצאה [מהביטוי] "מוחלפת השיטה" [בסוגייתנו].

10.
שינוי הגירסא נעשה או על ידי חכמי בית המדרש, או על ידי רב אשי ["עורך הגמרא"], או על ידי הסבוראים.

11.
לפי התוס' שפוסקים כרב שישא משמע ש"מוחלפת השיטה" נאמרה באמת רק על ידי רבי יוחנן עצמו.

11.1
ולפי ההסבר הראשון ברמב"ם שפוסק כ"מוחלפת השיטה" למרות שרב שישא שהיה בתראי חולק, נראה שהרמב"ם יסבור שהביטוי עצמו "מוחלפת השיטה" הושם ושובץ על ידי "עורך הגמרא" בדעת רבי יוחנן, אבל זוהי באמת מסקנת "עורך הגמרא".

11.2
לפי תוס' יוצא שהכלל של "הלכה כבתראי" נאמר גם כאשר יש תירוצים שונים ביישוב סתירות ולא רק במחלוקות ישירות ועצמאיות של אמוראים [=פלוגתא דנפשייהו].

12.
כדאי לצטט את רש"י בסוגייתנו, מסכת פסחים דף נה עמוד א:

מוחלפת השיטה - התנא שסידרן טעה באחת מהן, והחליף שיטתו.

מרש"י משמע שרבי יוחנן אומר "מוחלפת השיטה" - באחת המחלוקות. רש"י לא אומר באיזו מחלוקת משנים את שמות החכמים. אולי גם רבי יוחנן עצמו לא ידע ולא קבע איפה יש "טעות".

13.
למרות כל דברי הקדמונים נראה לחדש דברים דומים גם לעיל בדף מט עמוד ב:

אין כוונת המושג "מוחלפת השיטה" שיש באמת לשנות ["להפוך"] את שמות החכמים באחת המשניות שבסוגייתנו. אלא הכוונה היא שאותו חכם באמת אומר דברים סותרים!

13.1
מדובר ב"שיטה" שיש לכל אחד מהחכמים בכל אחת מהמשניות. כלומר, ה"שיטה" היא אותו עיקרון שעומד ביסוד דינו, כפי שהגמרא מסבירה בשתי המשניות את רעיון ה"יוהרא". ולכן "מוחלפת השיטה" - יכול חכם לומר רעיון מסויים במשנה במסכת ברכות ומצד שני הרעיון יוכפף לרעיון אחר - בסוגייתנו במסכת פסחים, ובדיוק כמו שאומר [להלן] רב שישא בריה דרב אידי.

13.2
כלומר אין מחלוקת בין רבי יוחנן ורב שישא. אלא, זה בדיוק מה שאומר רב שישא, שהמושג "מוחלפת השיטה" אינו זהה למושג "איפוך". בש"ס מופיע הרבה פעמים הביטוי "איפוך" ושם מדובר באמת על שינוי גירסא או על פרשנות. ומעניין, שתמיד על "מוחלפת השיטה" [17 מופעים בש"ס] מובאת גם דעה של "לא תיפוך" [בכמה סגנונות]. ואילו הביטוי "איפוך" בש"ס פעמים רבות נשאר ללא פירכה.