דיוק וחידוש ברש"י

מסכת פסחים דף נה

עמוד א 

רש"י ד"ה ליטול לו את השם. כתר פרישות ויראת חטא שאינו יכול לבטל הימנו מלכות שמים אפילו לילה אחת לא כל הרוצה ליטלו יטלנו דמיחזי כיוהרא ומחינן בידיה:
יש לדקדק בלשונו של רש"י וכן גם בשינויים שבין לשון הזהב שברש"י כאן וברש"י בדף י"ז ע"ב במסכת ברכות וז"ל:
רש"י ד"ה לא כל הרוצה וכו'. אם לא הוחזק חכם וחסיד לרבים אין זה אלא גאוה שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו:
א. רש"י כאן פותח בד"ה ליטול לו את השם (מוסף גם המילה "לו" שאינה כתובה בגירסת הגמרא שלפנינו) ובברכות הד"ה הוא לא כל הרוצה וכו',
ב. כאן רש"י מפרט את מה שרוצה ליטול כתר פרישות (כתר הוא נזר ולכן נזיר נקרא כך שנטל לעצמו כתר פרישות יותר מאחרים) ויראת חטא שאומר שהוא לא יכול לבטל הימנו מלכות שמים אפילו לילה אחת, ובברכות משמע מלשונו שאם הוחזק חכם וחסיד לרבים יכול לקרות דרק אם לא הוחזק זה גאוה,
ג. הלשון שרש"י כותב כאן אפילו לילה אחת אינו מובן כל כך דהרי מדובר על קריאת שמע שבתחילת הלילה שהוא זמן קריאת שמע לכתחילה והיה צ"ל שעה אחת וכמו דאיתא במשנה בברכות ט"ז ע"א ומעשה בר''ג שנשא אשה וקרא לילה הראשונה אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שחתן פטור מק''ש אמר להם איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפי' שעה אחת, ולכאורה היה חתן יכול לקרוא ק"ש לאחר מעשה,
ד. רש"י כותב כאן ומחינן בידיה, ומדבריו משמע שצריכים למחות ואין להתיר בשום אופן לקרוא ק"ש,
ונראה להסביר דשינוי הלשון ברש"י נמשך אחר השינויים שיש בדברי הגמרא בין הכא בפסחים להתם בברכות, לשון הגמרא כאן דר' שמעון בן גמליאל אדרשב''ג לא קשיא התם הוא דבעינן כוונה ואנן סהדי דלא מצי כווני דעתיה מיחזי כיוהרא אבל הכא לא מיחזי כיוהרא אמרי מלאכה היא דלית ליה פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא, ולשון הגמרא בברכות דרבן שמעון בן גמליאל אדרבן שמעון בן גמליאל לא קשיא התם בכונה תליא מילתא ואנן סהדי דלא מצי לכווני דעתיה אבל הכא הרואה אומר מלאכה הוא דאין לו פוק חזי כמה בטלני איכא בשוקא, דבדברי הגמרא שם לא כתיב מיחזי כיוהרא, אלא דבק"ש בכוונה תליא מילתא ואנן סהדי דלא מצי לכווני, ולכאורה מספיק לנו טעם זה לחלק ולומר דאין רשות לשום אדם לומר ק"ש כי בין כך לא מיכווין, ובעשיית מלאכה בתשעה באב דחזינן דיש מקומות שנוהגים כך ויש מקומות שנוהגים כך הרי שנוהגין כפי שרואים את מנהג המקום וע"כ זה תלוי ברואה וכמו שמסיימת שם הגמ' הרואה אומר מלאכה וכו' , אבל כאן בפסחים הגמרא מוסיפה מיחזי כיוהרא ומכאן משמע דעיקר החילוק הוא במיחזי,
וצריך ליתן טעם מדוע שינתה הגמרא בלשונה בין המקומות, ונראה דהיות דבברכות עיקרן בדיני קריאת שמע עסיקנן, ובפרט שבמשנה שקדמה למשנה זו מובא המעשה מרבן גמליאל ובתוס' שם איתא ד"ה מעשה בר''ג שנשא אשה וקרא ק''ש בלילה ראשונה. לאו מעשה לסתור הוא דקמ''ל אם גדול הוא ובוטח בעצמו שיוכל להתכוין והוא ראוי ליטול את השם הרשות בידו, עכ"ד ולפי זה הרי שיש מי שראוי ליטול את השם, וכדברי רש"י שם ג"כ דמוחזק לרבים יכול לקרוא, וע"כ נזהרה הגמרא מלכתוב מחזי כיוהרא,
ומיושב גם מה שרש"י שם מפרש דבריו על המילים לא כל הרוצה וכו' ולא פירש את המושג ליטול את השם, וזה הוא עיקר כוונתו דלא כל הרוצה וכו' כי יש מי שאין הבחינה שלו שרוצה לקרות אף שאינו חייב אלא כדברי רבן גמליאל שאינו שומע לכם ליבטל מלכות שמים וכו' כי הוא היה בבחינה שכל רגע חושב על מלכות שמים וממילא היה חייב בקר"ש דאי אמירת קר"ש אצלו היה נחשב לביטול מלכות שמים בפועל ממש, (ועוד שאולי רשב"ג שבמשנה זו שאוסר לקרוא את השם הוא בנו של רבן גמליאל שבמשנה הקודמת שקרא קר"ש כשהיה חתן) ,
אבל כאן רש"י נמשך אחר הגמרא שכתבה בטעם חילוק הדברים בין חתן בקר"ש למלאכה בתש"ב את הלשון מיחזי כיוהרא מפני שעיקרן לא עוסק בדיני קר"ש אלא בדינים התלוים במנהג המקום ואלו דינים המורין לרואים ולכן עיקר הדברים הוא מפני הרואין מה יחשבו, וע"כ רש"י כאן פירש את המילים ליטול לו את השם והוסיף את המילה לו לדקדק יותר ולומר דמתהדר בכתר שאינו ראוי לו (עוד אפשר אולי לרמוז בלשון כתר פרישות שכתב כאן שהרי רבן גמליאל יכל כן ליטול את כתר הפרישות וכפי דאיתא במשנה בסוטה מ"ט ע"א משמת ר''ג הזקן בטל כבוד התורה ומתה טהרה ופרישות, וממילא אחריו כבר לא שייך להתהדר בכתר זה),
רש"י גם מדקדק לומר בלשונו לילה אחת ולא שעה אחת כי אין המשמעות כמו שהוסבר בדברי רבן גמליאל שאי אמירת הקר"ש זה ביטול דבין כך חושב במלכות שמים, אלא שאותו אדם הרוצה ליטול וכו' אומר לנו דנתיר לו לקרוא קר"ש כדי שלא יבטל מלכות שמים בלילה זה (ומכאן שאין המדובר באדם גדול הדבוק במלכות שמים כל רגע ורגע) וע"כ יותר יש לנו למחות ולומר לו שלא יקרא עכשיו דטרוד ולא מצי למיכון ויקרא לאחר מעשה במשך הלילה.