הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רבה ורב חסדא; סתמא דגמרא ורב אשי
פסחים סא ע"א
שחטו למולין על מנת שיתכפרו בו ערלים בזריקה. רב חסדא אמר: פסול, רבה אמר: כשר.
רב חסדא אמר פסול - יש מחשבת ערלים בזריקה.
רבה אמר כשר - אין מחשבת ערלים בזריקה.
אמר רבה: מנא אמינא לה - דתניא: יכול יפסול בני חבורה הבאין עמו, ודין הוא: הואיל וערלה פוסלת, וטומאה פוסלת. מה טומאה - לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה, אף ערלה - לא עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה. או כלך לדרך זו: הואיל וערלה פוסלת וזמן פוסל, מה זמן - עשה בה מקצת זמן ככל זמן, אף ערלה - עשה בה מקצת ערלה ככל ערלה. נראה למי דומה? דנין דבר שאינו נוהג בכל הזבחים מדבר שאינו נוהג בכל הזבחים, ואל יוכיח זמן - שנוהג בכל הזבחים. או כלך לדרך זו: דנין דבר שלא הותר מכללו מדבר שלא הותר מכללו, ואל תוכיח טומאה שהותרה מכללה - תלמוד לומר +שמות יב+ זאת. - מאי זאת? אילימא דכולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה - האי מוכל ערל נפקא. אלא לאו הכי קתני: תלמוד לומר וכל ערל - כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה. וכי תימא הוא הדין לזריקה, דכולה ערלה מיהא פסלה - תלמוד לומר זאת - בשחיטה הוא הוא דכולה ערלה מיהא פסלה, אבל זריקה - אפילו כולה ערלה נמי לא פסלה. וכי תימא מאי קולא דזריקה? - דאין מחשבת אוכלין בזריקה. -
ורב חסדא: אדרבה, לאידך גיסא: תלמוד לומר וכל ערל - כולה ערלה פסלה, מקצתה לא פסלה. אבל זריקה - אפילו מקצתה נמי פסלה. וכי תימא: הוא הדין לזריקה, דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה - תלמוד לומר זאת. שחיטה הוא דמקצתה לא פסלה, אבל זריקה - אפילו מקצתה פסלה. וכי תימא: ומאי חומריה דזריקה? - דלא מקבע פיגול אלא בזריקה. -
מתקיף לה רב אשי: ממאי דהאי וכל ערל כולה משמע? דילמא האי וכל ערל משמע כל דהו ערלה, כתב רחמנא זאת - דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה, לא שנא בשחיטה ולא שנא בזריקה! -
אלא אמר רב אשי: רב חסדא ורבה...
1.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ו:
שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים וערלים פסול שהזריקה חמורה שהיא עיקר הקרבן,
שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים פסול שהרי יש מחשבת ערלים בזריקה, שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר ואין אדם יוצא בו ידי חובתו לפי שאין מחשבת אוכלים בזריקה.
+/השגת הראב"ד/
שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים. א"א הא דלא כהלכתא דרב אשי דהוא בתרא קא פסיק מקצת ערלה לא פסלה ל"ש בשחיטה ל"ש בזריקה.+
הרמב"ם פוסק כדעת רב חסדא בסוגייתנו, והוא אף מביא את לשון הגמרא שמסבירה את דעת רב חסדא: "יש מחשבת ערלים בזריקה". והקושי הוא שהרי רב אשי הסביר שלא כהסבר הזה במחלוקת רבה ורב חסדא וסביר שיש לפסוק כרב אשי - כטענת הראב"ד.
1.1
בדברי הראב"ד מודגש שהלכה צריכה להיות כרב אשי מפני שהוא "בתרא" [והכלל הוא "הלכה כבתראי"], והוא לא מדגיש שרב אשי היה "עורך הגמרא".
2.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ב הלכה ו:
[ו] ומ"ש שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים וערלים פסול וכו'. שם אפלוגתא דרבה ורב חסדא אמר רבה מנא אמינא לה דתניא יכול יפסל בני חבורה הבאים עמו וכו' ורב חסדא אדרבה לאידך גיסא ת"ל וכל ערל כולה ערלה פסלה מקצתה לא פסלה אבל זריקה אפי' מקצתה נמי פסלה וכ"ת מאי וכו' חומריה דזריקה דלא מיקבע פיגול אלא בזריקה. ומאחר שרבינו פסק בסמוך כרב חסדא ממילא משמע דנקטינן דמקצת זריקה פסלה וא"כ שחט למולין וזרק לשם מולין וערלים פסול:
והראב"ד כתב א"א הא דלא כהלכתא וכו'. וטעמו משום דאיתא בגמרא עלה דההיא מתקיף לה רב אשי ממאי דהאי וכל ערל כולה משמע דילמא וכו' משמע כל דהוא ערלה כתב רחמנא זאת דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה ל"ש בשחיטה ל"ש בזריקה
אלא אמר רב אשי רב חסדא ורבא בהאי קרא קא מיפלגי ונרצה לו לכפר עליו וכו'
ומשמע להראב"ד דלקושטא קאמר הכי רב אשי.
הוא מציין את קושיית הראב"ד שההסבר של רב אשי הוא להלכה ולכן מקשה על הרמב"ם.
ויש לתמוה דהא לא אמר הכי אלא בדרך דילמא והיאך כתב דרב אשי קא פסיק מקצת ערלה לא פסלה, ורבינו משמע ליה דלא שבקינן מאי דפשיטא ליה לסתם גמרא אליבא דרב חסדא משום מאי דמספקא לרב אשי
ה"כסף משנה" חולק על הראב"ד ואומר, שרב אשי אמר רק "דילמא", כלומר, אולי ההסבר הקודם בדברי רבה ורב חסדא איננו נכון. אפשר להסיק מדבריו אלה, שהביטוי "דילמא" מלמד רק שיש ספק אם ההסבר הקודם נכון או לא, אף שיש הסבר אחר.
2.1
ומצד שני "סתמא דגמרא" כן העדיפה את ההסבר הראשון, ולכן כך סובר הרמב"ם.
2.2
מובלעת כאן שאלה מרכזית, כמי פוסקים להלכה, כ"סתמא דגמרא" ["סתם גמרא" בלשונו], או כרב אשי שהיה עורך הגמרא!
לפי כמה חוקרי תלמוד הסתמות בגמרא נוספו אחרי תקופת האמוראים. לפי זה נראה ברור מדוע יש להעדיף את דברי ה"סתמא דגמרא" על פני דעת רב אשי, כי ה"סתמא דגמרא" היתה אחרי רב אשי, והכלל הוא ש"הלכה כבתראי". כמובן שזה נכון רק אם נאמר ש"סתמא דגמרא" מוגדרת כ"אמורא" שדנים אותו כ"בתראי"!
חשוב לשים לב! לפי הסברנו הנ"ל יוצא של"סתמא דגמרא" יש עדיפות הלכתית.
2.3
בכל זאת חשוב להדגיש, שבדבריו אומר ה"כסף משנה" שעדיף לפסוק כ"סתמא דגמרא" בגלל שרב אשי "רק" הסתפק. משמע מדבריו, שאם רב אשי היה מיישב באופן חד משמעי וחולק על ההסבר שמובא על ידי ה"סתמא דגמרא" הרי שהיה צריך לפסוק כדבריו. ואז תהיה מסקנתנו שדברי אמורא "חשובים" יותר מ"סתמא דגמרא", ואולי לרב אשי יש "דין" מיוחד בתוקף היותו "עורך הגמרא".
3.
המשך דברי ה"כסף משנה":
ועוד דלמאי דאוקים רב אשי פלוגתייהו אקשינן דרב חסדא אדרב חסדא ושני בדוחק הילכך אוקמתא קמייתא עדיפא.
הוא מביא הסבר נוסף מדוע עדיף לפסוק דווקא כהסבר הראשון - שהוא של ה"סתמא דגמרא" - ולא כהסבר של רב אשי, מפני שלפי רב אשי הגמרא מקשה עליו ומתרצת "בדוחק".
3.1
ברור שהגמרא שמקשה על רב אשי נכתבה בדור יותר מאוחר מדורו של רב אשי, ואולי בגלל זה הלכה כמותה כיון שהיא כנראה מסכימה דווקא להסבר של ה"סתמא דגמרא" בעמוד א, לפני שהובאו דברי רב אשי.
4.
מכל הנ"ל נראה להסביר שיש בש"ס "סתמא דגמרא" ששייכת לתקופת הדיון בבתי המדרש של האמוראים ויש "סתמא דגמרא" מאוחרת יותר. ולגבי הכרעת ההלכה אין הבדל עקרוני בין כל הסוגים ובדרך כלל ההלכה תהיה כ"בתראי" - כחכם האחרון. לפעמים ה"אחרון" איננו לפי סדר כרונולגי-היסטורי דווקא, אלא תלוי גם בסדר הבאת הדעות במהלך הסוגיה - ואז ההכרעה היא של המסדר האחרון של הגמרא!
5.
הערה:
הראב"ד הוא זה שמזכיר במפורש, שרב אשי נחשב כ"בתראי" ["בתרא"]. משמע ממנו בוודאות שה"סתמא דגמרא" היתה קודמת לו. אבל בכל זאת - כפי שאמרנו - יתכן שמסדר הגמרא האחרון הוא זה שכך סידר את הסוגיה, ורב אשי מוגדר כ"בתרא" בגלל שמוזכר במהלך הסוגיה אחרי ה"סתמא". אבל לא נראה כך, שהרי בהמשך, הגמרא מקשה על רב אשי ומיישבת בדוחק, ואולי הראב"ד יסביר שהתרוץ שם איננו דחוק.
6.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד יא, שמביא עוד הסברים ליישוב דברי הרמב"ם. וכן הוא מביא מהמהר"י קורקוס על רמב"ם, שהגמרא מציינת שרבה עצמו הביא ראיה לדבריו מהברייתא. לא ברורה כוונתו, האם מתכוון לומר שלא מדובר ב"סתמא דגמרא" והכל היה דיון מפורש בין רבה ורב חסדא?
ואולי ניתן לומר, שהביטוי "מנא אמינא לה" לא מחייב שמפי האמורא עצמו נאמרו הדברים, שהרי בסוגייתנו לגבי תגובת רב חסדא מציינת הגמרא "ורב חסדא..." בלי ביטוי שמדגיש שהוא עצמו אמר את הדברים.
7.
הרמב"ם פוסק כרב חסדא מפני שהיה מבוגר מרבה [רע"א על פי הרא"ש במסכת בבא קמא פרק ה סוף סימן ה], ויש אומרים בגלל שרב חסדא מחמיר יותר [מהר"י קורקוס על הרמב"ם]. כלומר יש מחלוקת אחרונים כיצד פוסקים במחלוקת בין רבה ורב חסדא.
